צחי גד, חבר קיבוץ בארי שחי בו כמעט 70 שנה, סיפר על החוויה הקשה של שורדי הטבח השבים לעוטף עזה.
בראיון לכאן רשת ב' תיאר גד, שביתו נשרף כליל אך משפחתו ניצלה בנס, את המציאות המורכבת מול החזרה ההמונית של פלסטינים לצפון רצועת עזה.
תחילה שיחזר את האירועים ב-7 באוקטובר. "הסיבה היחידה שלא הציתו לנו את הבית היא שהשתמשו בגג כעמדה לירי נ"ט. כך פגעו בשני כלי רכב משטרתיים והרגו תשעה שוטרים. הפיצוץ האחרון גרם לשריפה בגינה וזה הצית את הבית. המזל שמרכז הבית לא נפגע כשאשתי ואני היינו עד תשע בערב בממ"ד, הוציאו אותנו מהחלון".
הוא שיתף בדרך שבה ניצלו נכד באותו בוקר. "הבית עלה באש, הם שמעו את השכן בקיר הצמוד מתחנן על חייו, בן 80, דיבר עם המחבלים בערבית. שמעו איך מענים אותו. משפחות עם ילדים קפצו מהקומה השנייה. הנכד שבר את הרגל ועבר שלוש ניתוחים, מזל שהשכנה שמעה אותם והכניסה אותם לבית שלה".
גד הביע חוסר אמון במערכת הביטחון. "אנחנו בבית שהכי קרוב לעזה. אני האמנתי לצה"ל ולדובר צה"ל, עכשיו כבר לא. רק אשתי אמרה כל השנים: 'מה יפריע להם לפרוץ את הגדר באלפים ולשטוף אותנו?'. צה"ל הרים חומת עפר בינינו לבין עזה אז כבר לא רואים אותה, אבל אני חושב שזה יכול לקרות שוב, אם לא עוד שנה, עוד עשר שנים".
למרות הטראומה הוא החליט לשוב לקיבוץ הרבה לפני כולם. "חזרנו לפני שבעה חודשים לקיבוץ, אנחנו כמעט לבד פה. אני לא יכול להרגיש פליט, זה הבית היחיד שלי".