"עזה היא אתר הריסות, אין לפלסטינים אלטרנטיבה אלא לעזוב את עזה" – אמר השבוע נשיא ארה"ב טראמפ, כנימוק הבסיסי לתכנית ההגירה שלו, ולחזון המזרח-תיכון הבאמת-חדש שהציג.
אני חשבתי על האדם בחדר, ששילם את מחיר "אתר ההריסות" הזה: ד"ר יחיאל לייטר, שגרירנו החדש בארה"ב, שבנו רס"ן משה ידידיה הי"ד נפל תחת אותן הריסות, שחייו מלאי הטוב והחסד, וחלומותיו להיות רופא בישראל - נקטעו, וששת ילדיו נותרו יתומים מאב.
אין ספק שהרגע הזה, בו נשיא המעצמה הגדולה בעולם, מנהיג העולם החופשי, משרטט חזון בו מורסת-השנאה העזתית תפורק, ותושביה, צמאי-הדם היהודי, שהשקיעו כל שקל בבניית מנגנוני-רצח והשמדה נגדנו - יפוזרו ברחבי העולם, הרגע הזה, שעוד לפניו חתם טראמפ על צו העוצר את המימון לסוכנות-השנאה אונר"א, ובכך בעצם שם קץ למנגנון שימור-הפליטות שהביא עלינו את השביעי באוקטובר, הרגע הזה נשען במלוא כובד משקלו ההיסטורי על מסירות הנפש של חיילינו. הם-הם שהפכו את עזה ל"אתר הריסות", תוך שהם מודעים לחלוטין לסיכון האישי בהרס חייהם-שלהם.
חשבתי גם על אלישע מדן, שנפצע אנושות באותו מבנה ממולכד בו נהרג משה ידידיה לייטר. אלישע, שאיבד את שתי רגליו, סיפר אז לראש הממשלה שהגיע לבקרו בבית החולים, כיצד נהרס אותו מבנה, ומה המחיר שגבתה ההריסה ההיא: "חיפשנו פיר, מצאנו את הפיר בתוך מבנה, המבנה היה ממולכד, והם הפעילו עלינו מטען. המטען היה קשוח, הרג ארבעה חברים טובים מאד, ונפצענו חמישה חברה פציעות קשות" – סיפר אלישע, ואז הוסיף: "אדוני ראש הממשלה אני רוצה להגיד לך שאני שמח ולא מתחרט בכלל שנכנסתי לעזה... היתה לי גאווה להילחם ליד החברים שנפלו", והמשיך: "חשוב לנו לדעת שזה לא סתם, שהולכים לנצח אותם, לכסח אותם, לא לוותר להם ולא לחזור לששי באוקטובר".
"תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך" – שר משה רבנו בשירת הים, רגע לפני הפסוק העוצמתי של "ה' ימלוך לעולם ועד". "תביאמו – נתנבא משה שלא יכנס לארץ, לכך לא נאמר: תביאנו" – מבהיר לנו רש"י את עוצמתו הנדירה של הפסוק הזה. וזה הרי מדהים: בעיצומה של שירת הים, מתבשר משה רבנו את הבשורה הקשה מכל: הוא לא יכנס לארץ! לכאורה, בנקודת-הזמן הזו צריך היה משה לעצור את שירת הים, לקרוע קריעה, ולעבור משירה – לקינה ולתחינה על מר-גורלו שלו. אבל לא, משה רבינו ממשיך לשיר, כי השיר הזה הוא שיר נצחון ישראל על אויבו האכזר, הוא שיר גאולתן של ישראל, והניצחון והגאולה האלה ממלאים אותו שמחה עצומה, עד שהשאלה מה יקרה לו אישית נעשית טפלה לשאלת עתידו של העם. כאלה היו חיילינו הגיבורים, שהעמידו את טובתם האישית מתחת לטובת העם ונצחונו המובהק על אויביו. ולהם אנו חייבים חוב עצום.
"תמשיכו עד לנצחון מכריע על חמאס" – ביקש יחיאל מראש הממשלה כשהגיע לנחם אותו בראשית כסלו תשפ"ד, וראש הממשלה השיב לו: "אני נשבע שכך יהיה". נשבע! תחת השבועה הזו, הצליח ראש הממשלה לעמוד גם מול נשיא המעצמה הגדולה בעולם, שהטיל עלינו אמברגו קטלני, ומנע מאתנו גיבוי בינלאומי מול בתי הדין האנטישמיים בהאג ומול מועצת הבטחון של האו"ם. מצויד בשבועתו ליחיאל, הצליח ראש הממשלה להבהיר לביידן, שצה"ל יכנס לרפיח גם ללא הגיבוי והעזרה שלו: "אם נצטרך לעמוד לבד – נעמוד לבד. אם צריך – נילחם בציפורניים" – אמר אז נתניהו והוסיף ש"תעצומות הנפש" של חיילינו הן שיעמדו לנו במקום בו ביידן אינו מוכן לעמוד לצדנו.
באותם ימים קשים, נשען ראש הממשלה נתניהו על שבועתו ליחיאל כדי לעמוד מול נשיא ארה"ב ביידן. היום, יכול ראש הממשלה להישען על הגיבוי המלא שקיבל מנשיא ארה"ב החדש טראמפ, על הנשק והתחמושת שקיבל ממנו, על הפסקת המימון למוסדות הבינלאומיים שרודפים אותנו, ועל החזון הגדול בו אויבינו צמאי-הדם שקמו עלינו לכלותנו - הם שישלמו את מחיר השביעי באוקטובר – הוא יכול להישען על דבריו ומעשיו אלה של נשיא ארה"ב כדי למלא את שבועתו ליחיאל.
ולא רק ליחיאל נשבע נתניהו, אלא לכל החיילים שהוא, וכולנו יחד אתו, שלחנו למלחמה הקשה בעזה, מלחמה אותה ניהלנו עד עתה בידיים קשורות ובתעצומות נפש שאין כדוגמתן. את כולם שלחנו להילחם תוך שאנחנו מגדירים להם, ולמשפחות הגיבורות שנשארו מאחור כשהן נותנות להם את מלוא התמיכה, את מטרות המלחמה. בשונה ממה שנאמר השבוע במסגרת הקמפיין למען עסקת הכניעה, חיילינו לא יצאו לקרב על מנת שנשלם בשחרור מאות ואלפי מרצחים בתמורה להצלת חטופינו, ובוודאי לא על מנת שניסוג וניכנע בפני אויבינו. בכל הלוויות, בכל ניחומי האבלים, ובכל המחלקות בבתי החולים, שמעתי שוב ושוב את הבקשה והדרישה של אלה ששילמו את המחיר הנורא מכל: "לא עוד סבב", "תמשיכו ואל תעצרו", "תבטיחו לנו שזה לא היה לשוא" - עם הגיבוי המלא שקיבל ראש הממשלה מהנשיא החדש טראמפ, יכול ראש הממשלה למלא את הבטחתו לחיילים ולמשפחותיהם, במלואה.
בפתח ישיבת הממשלה שהתכנסה בעיצומו של ליל שבת פרשת שמות, הקריא ראש הממשלה בעצמו לשרים שאינם חברים בקבינט את החלטת הקבינט שקיבלנו פה-אחד כמה שעות קודם לכן, ולפיה ישראל לא תתפשר על מטרות המלחמה כולן, אותן מטרות שלשמן שלחנו את חיילינו לחרף את נפשם בעזה, ואף תדרוש אותן בהמשך המשא ומתן לקראת מה שנקרא "שלב ב'" של העסקה. על החלטה זו נשענו, ואליה נשאנו את עינינו כשהחלטנו לא לצאת מהממשלה למרות התנגדותנו העזה ל"עסקה". אותה הגדרנו כאפשרות ל"יו-טורן", ל"חישוב מסלול מחדש" כדי שלא נאלץ לדרדר את מדינת ישראל אל תהום הנסיגה המלאה מעזה, אל הפקרת ציר פילדלפי לארסנל הנשק שודאי יוזרם דרכו לרצועה, ואל הכניעה המבישה והמסוכנת לחמאס.
ביום רביעי ערב שבת פרשת בא קיבלה מליאת הכנסת החלטה הנותנת גיבוי מלא לאותה החלטת קבינט: "כנסת ישראל תומכת בהגשמת מטרות המלחמה כולן כפי שהוגדרו על-ידי הממשלה: פירוק היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, יצירת תנאים להשבת כל החטופים, וידוא שעזה לא תהווה יותר איום על מדינת ישראל, והשבת תושבי הצפון והדרום לבתיהם בבטחה" – זה נוסח ההחלטה אותה אישרו בהצבעה כל חברי הקואליציה.
מצויד בשתי החלטות ברורות אלה – של הקבינט בגיבוי הממשלה, ושל הכנסת, יצא ראש הממשלה לפגישותיו בארה"ב, כשתפילותינו להגשמתן מלוות אותו. והנה השבוע, נתן הנשיא טראמפ לראש הממשלה אשראי מלא לחשב מסלול מחדש, לעלות מחדש על מסלול הניצחון, מסלול הכרעת חמאס, מסלול מילוי ההבטחה והשבועה שלו לאלה שיצרו את "אתר ההריסות" העזתי, להוריהם, לנשותיהם, לילדיהם, הנושאים על כתפיהם באהבה את כובד משקלה של המלחמה ומצפים, בצדק, שתסתיים בנצחון מובהק כפי שהבטחנו להם.
"עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים" – אמר דוד בן גוריון, בויכוח עז על דרכי ההתמודדות עם הפיגועים הרצחניים מרצועת עזה. (אז היה זה בעקבות פיגוע במושב פטיש). שבעים שנה חלפו מאז, והיום ניתן לומר: גם מה ש"יאמרו הגויים" נשען על מה ש"עשו היהודים". ואנחנו, חובתו להישען על מה ש"אמרו הגויים" כדי להבטיח במו-ידינו, שמדינת היהודים תעשה את כל הנדרש למלא את חובתה ההיסטורית אל מול עמלק בן דורנו הקם עלינו לכלותנו.
שבת שלום, יחד ננצח בע"ה!