הכירורגית ד"ר אסנת רזיאל, מנהלת המרכז הרב תחומי לטיפול בהשמנת יתר באסותא, מתייחסת בריאיול לערוץ 7 לתמונות הקשות שהעידו על מצבם התזונתי החמור של החטופים ששבו אתמול.
"נכון שהם סוף סוף חופשיים, אבל מראה הפנים והגוף שלהם היה קשה, הם רזים, העיניים כבויות ונראה שהגוף נושא את החוויות הקשות שהם עברו", אומרת ד"ר רזיאל ומוסיפה כי "כשמתחילים את השיקום צריך לפעול על גוף ונפש יחד שלב אחר שלב. מבחינה בריאותית הם עוברים ויעברו בדיקות בריאותיות מקיפות כי השהות הממושכת בתנאי מחסור קיצוניים מובילה לא רק אבדן מסת שריר, אלא גם להיחלשות של המערכת החיסונית, נזקים באיברים פנימיים כמו מערכת העיכול שהתמודדה עם חסר תזונתי ממושך שהפך אותה לאחר תקופה ארוכה של מחסור לרגישה מאוד". הדברים באים לידי ביטוי גם בתופעות חיצוניות של שלשולים וכאבי בטן וגם לספיגה לקויה של חומרים חיוניים לגוף.
משום כך, אומרת רזיאל "כשמתחילים להזין אותם מתחילים עם מזונות קלים לעיכול, עשירים בחלבון אבל דלים בשומן וסוכר ולהתאים אותם באופן אישי לכל משוחרר לפי המצב שלו".
ד"ר רזיאל טוענת כי משרד הבריאות נהג נכון כאשר הקים צוות רב תחומי שיעסוק בקליטתם ושיקומם של החטופים המשתחררים. מדובר, היא אומרת, בשילוב בין רופאים מהשורה הראשונה, דיאטנים, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, "מטפלים של גוף ונפש יחדיו כדי לתמוך בשבים".
תחילת ההזנה חייבת להיעשות באופן מדורג מאחר והזנה לא נכונה יכולה להביא למצב מסכן חיים, תסמונת ההזנה מחדש. "אחרי תקופת רעב ממושכת הגוף עובר למצב של חיסכון באנרגיה ומסתמך בעיקר על פירוק שומנים וחלבונים מהגוף עצמו להפקת האנרגיה במקום פחמימות, וכשמזון מתחיל להינתן שוב, בעיקר מזון עשיר בפחמימות, מתרחש שינוי חד מאוד בחילוף החומרים, וכך קורה שחרור מוגבר של אינסולין, ירדה חדה מאוד ברמות האלקטרוליטים בדם כמו זרחן, אשלגן ומגנזיום, וזה גורם גם לתפקוד לבבי לקוי, הפרעות בנשימה, הפרעות נוירולוגיות, בצקות, התייבשות, ואת כל זה אנחנו צריכים למנוע על ידי הזנה הדרגתית ומבוקרת".
ההזנה המבוקרת נעשית במנות עם כמות נמוכה של קלוריות. "לא מלעיטים אותם בעודף של מזון, אלא לאט לאט ובהדרגה. נהוג לתת 15 קלוריות לכל קילוגרם גוף בלבד בימים הראשונים ועיקר הקלוריות משומנים וחלבונים, מצמצמים מעט את הפחמימות, מודדים מדי יום רמות של זרחן מגנזיום ואשלגן ומשלימים את החסרים בהתאם, ולמנוע אגירת יתר של נוזלים". עוד מוסיפה ד"ר רזיאל ומציינת כי לשבים חסרים גם ויטמינים שיש צורך להוסיף להם כעת, "אחד החשובים B1 טיאמין שבהעדרו יכול לגרום גם לכשל לבבי וגם לכשל מוחי.
על רקע דבריה אלה של רזיאל שאלנו אם לאדם במצבם יש את הרצון והתיאבון לקבל מזון מעבר למותר ולמומלץ במצבם. האם צריך לבלום אותם או שמלכתחילה רמת התיאבון נמוכה ותואמת את יכולות הגוף?
"בכל תחום בשיקום שלהם צריך לעשות את הכול באופן מתון. גם מערכת השרירים והשלד שלהם מצריכה חיזוק מדורג. הם צריכים פעילות מדורגת, הליכות, מתיחות עדינות, מעט שחיה. גם הנפש שלהם נחלשה במציאות של לחץ וחוסר ממושך וזה משאיר חותם נפשי עמוק, ולכן גם שם צריך להיות שיקום הדרגתי. אני חושבת שכמו שהם לא יוכלו להכיל הסחות נפש הם גם לא יוכלו להכיל הרבה אוכל. כל אדם ימנן את מה שהוא מסוגל, אבל גורמי הרפואה שומרים עליהם כדי שלא יעשו טעויות. את הכול מודדים בבדיקות דם מדי יום ושיחות עם פסיכותרפיסטים לבד מהתמיכה הנפשית של החברים והמשפחה. לא להיות לבד. להיות מחובקים על ידי מי שאפשר".
האם כל זה אומר שהשחרור שלהם ממערכת הבריאות לביתם חזרה תהיה איטית יותר? ד"ר רזיאל משיבה ואומרת כי הדברים אינם הכרחיים שכן "אפשר לעשות הכול גם בקהילה, אבל צריך לבחון את הדברים ולא לנבא. לתת שהות מתאימה כדי שכל אחד יתאושש לפי דרכו ובקצב שלו. אי אפשר להשוות בין אדם לאדם. השיבה הביתה היא לא סוף הדרך אלא זו התחלה חדשה מלאה בתקווה וחיים חדשים".