תבדקו מתחת לכיסא. אומרים שרופאים הם קצת היפוכונדרים, ולפעמים הם דווקא אדישים מדי כשזה נוגע לבריאות שלהם ושל ילדיהם.
בכל מקרה כשבתי, שהייתה אז בת שנתיים, לא עלתה במשקל, הרגשתי שנכון לפנות אליו.
הוא היה מומחה ידוע בגסטרואנטרולוגיה ילדים בשערי צדק, פרופסור ומנהל מחלקת ילדים, ואני הייתי אז סטודנטית לרפואה.
אחרי שבדק את הילדה המתוקה, הוא שאל איך הילדה אוכלת בזמן שהותה בבית הילדים.
השבתי שהיא יושבת על כיסא גבוה והאוכל מונח לפניה על המגש של הכיסא. הוא המליץ לבדוק כמה אוכל נשאר על הרצפה אחרי הארוחות, וכך נפתרה התעלומה... בלי בירור רפואי מתיש. זה היה הקשר הראשון שלי עם פרופ' זרם פריאר משערי צדק.
לימים הילדה גדלה ואני סיימתי סטאז', וביקשתי להתחיל התמחות ברפואת ילדים בשערי צדק. היה מקום רק לשני מתמחים ומועמדים רבים, ולמזלי התקבלתי. הייתה לי פגישה מקדימה עם מנהל המחלקה, פרופסור פריאר. התרשמתי מאוד ממנו, מעדינותו ומאצילות הנפש שלו, מהבקיאות והמקצועיות, והרגשתי שהגעתי למקום הנכון. תחום התמחותו היה כאמור גסטרואנטרולוגיה, והוא הקים את היחידה הראשונה לגסטרו ילדים בארץ. הוא היה מהראשונים בעולם שפיתחו תהליכי אבחון למחלת הצליאק, וגם בין הראשונים שהציעו הזנה מיוחדת לפגים מאותגרי מעי. לאחר פחות משנה של התמחות, ואני בהיריון עם תאומות, החלטתי לעבור להתמחות ברפואת משפחה. וכך התגלגלתי למחלקות אף־אוזן־גרון, פסיכיאטריה ופנימית, ולעבודה מרפאתית ביישובים סביב בית שמש, וזכיתי להעשיר את הידע הכללי שלי. בכל התקופה הזאת נשארתי בקשר עם פרופ' פריאר, והוא ייעץ ועודד וכיוון, תמיד במאור פנים ובסבלנות.
אירוע שלא פתח מהדורות. לאחר שנתיים ברפואת משפחה ועוד לידה באמצע, נפתחה בפניי הזדמנות לעבודה חלקית במחלקת נשים בשערי צדק. בהמשך עברתי להתמחות במשרה מלאה, והשאר היסטוריה. במהלך ההתמחות היה רופא בכיר במחלקה שעבדתי בצמוד אליו, והוא לימד אותי איך לבצע באופן מיטבי בדיקה גינקולוגית, איך ליילד לידת עכוז, איך ליילד תאומים בעזרת מכשיר ואקום, איך מבצעים לידת מלקחיים ואיך לנתח ניתוח קיסרי. הוא המשיך להיות מנטור בשבילי, עם התקדמות מסלול ההתמחות שלי בנשים ותת־ההתמחות בפריון ובאישות. ד"ר אלחנן בראון היה מומחה באנדרולוגיה (פריון הגבר), תחום שאיבד מערכו עם כניסתה של ההפריה החוץ־גופית לשימוש, דבר ששינה לחלוטין את פני רפואת הפריון.
גם בתחום האישות הוא היה מגדלור בשבילי. בעקבותיו החלטתי לעשות תת־התמחות בתחום הרגיש הזה בבית החולים קפלן. היינו שותפים להקמה של גוף שעסק בהכשרת מטפלים בתחום האישות בקדושה, ולימדנו יחד בקורסים שהתקיימו במרכז הישראלי למשפחה, כאשר ד"ר בראון ריכז את התחום הרפואי של הלימוד וההכשרה. היו לו גם צדדים נוספים: הוא היה חבר מקהלת גברים בירושלים והופיע ברחבי הארץ, הוא אהב טיולים ומשפחה, אבל בשבילי הוא היה מנטור לחיים. הוא גרם לי להאמין שאצלח את המסע שמשלב מקצוע תובעני כל כך במקביל להקמת משפחה גדולה ובריאה, ולא נתן לי להתייאש. והכול בענווה, בצחוק עדין ובהמון חוכמה.
שני הרופאים הדגולים האלה נפטרו לאחרונה. פרופ' פריאר נפטר לפני שבוע בגיל 98 כשהוא בריא יחסית, פעיל וצלול ממש עד ימיו האחרונים. ד"ר בראון נפטר לפני כמה חודשים לאחר מחלה. שניהם היו רופאים דגולים, יראי שמיים, מסורים למטופליהם, ושניהם היו מוריי ורבותיי ברפואה ואני חייבת להם רבות. אחרי עשרות שנים של שירות לציבור, הלכו לעולמם שני הרופאים המיוחדים הללו בשקט יחסי. חוץ מהמשפחה הקרובה, שכנים וידידים, הליכתם מהעולם לא עשתה רעש. היא לא פתחה מהדורות חדשות, ולא מילאה את המסכים בסיפורים מרגשים. נצבט הלב ששני רופאים כאלה, שנגעו, פיזית ורגשית, בכל כך הרבה אנשים, ולחלקם ממש שינו את החיים לטובה, עשו את מלאכתם מכל הלב, אנשים אוהבי תורה ויראי שמיים, כאילו התנדפו בקול דממה דקה. אני יודעת שזו דרכו של עולם, ובכל זאת זה צובט.
יוזף ליסטר, מכירים? אבל האמת היא שכך היה תמיד. בהיסטוריה של המדע והרפואה, רבים הם המדענים שהקדישו את חייהם למען האנושות אך שמותיהם אינם ידועים לציבור הרחב. תרומתם החשובה ניכרת בחיי היומיום שלנו, גם אם אינם זוכים להנצחה מפוארת. לואי פסטר, שגילה את עקרונות החיסון והפסטור, לא זכה לכבוד הראוי בחייו, אבל מורשתו חיה בכל ילד שניצל מכלבת. יוזף ליסטר, שחולל מהפכה בשיטות החיטוי בניתוחים, נתקל בחייו בספקנות מהקהילה הרפואית, אך כל ניתוח סטרילי שמתבצע היום הוא תוצאה של עבודתו. בעקבות פרסום תוצאות מחקריו של לואי פסטר, שלפיהם החיידקים גורמים לדלקות בעור, הגה ליסטר את הרעיון להשתמש בתמיסת פנול לחיטוי פצעים, ציוד ניתוח, תחבושות וסביבת הטיפול כדי למנוע דלקות חמורות בקרב מנותחים ופצועים, דבר ששיפר בצורה ניכרת את סיכוייהם לשרוד ניתוחים.
רחל שניאורסון הייתה מדענית ישראלית־אמריקאית שפיתחה את החיסון נגד דלקת קרום המוח החיידקית. חיסון זה הציל את חייהם של מיליוני ילדים ברחבי העולם, אך מי מכם שמע פעם את שמה? רוזלין יאלו הייתה פיזיקאית רפואית אמריקאית יהודייה שפיתחה שיטה למדידת ריכוזי חומרים בגוף, כגון הורמונים. שיטה זו חוללה מהפכה באבחון מחלות ובמחקר הרפואי. היא זכתה בפרס נובל לרפואה בשנת 1977, אך שמה אינו ידוע לציבור הרחב.
לגעת בחיים עצמם. סיפורים אלו מדגישים את התרומה השקטה אך החשובה של מדענים ורופאים לחברה. הנצחתם האמיתית אינה מגולמת בטקסים או באנדרטאות, וגם לא בפרסי נובל, כי אם בהשפעתם המתמשכת על חיינו וברווחה שהם מביאים לאנושות. רופאים רבים שהקדישו את חייהם למדע ולריפוי אינם זוכים לכותרות, אך עבודתם ממשיכה לנוע קדימה, נוכחת בחייו של כל אחד מאיתנו ובוודאי בחייהם של המטופלים ובני משפחותיהם.
כך גם דרכם של פרופ' פריאר וד"ר בראון — הם לא זקוקים לאנדרטאות. ההנצחה שלהם לא תתבטא בטקסים, כי אם בלבבות של מטופליהם, בחיים שהצילו, בחוכמה שהורישו ובמורשת שהותירו אחריהם. אין צורך באנדרטאות כשאנשים נושאים איתם את מורשתך בכל נשימה ובכל רגע של נתינה, דיוק ומסירות. כך נמדד באמת רופא גדול – לא במה שנחקק באבן, אלא במה שנותר חקוק בלב. הם נגעו בחיים עצמם ואין דבר גדול מזה.
לתגובות: chanakatan@gmail.com