בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מטרידה שבה ארגונים בין־לאומיים שאמורים לפעול ממניעים מקצועיים חורגים מתפקידם והופכים לכלים פוליטיים.
אחד מהבולטים שבהם הוא ארגון הבריאות העולמי, שהפך לזירה שבה מתקבלות החלטות רפואיות לא על סמך שיקולים מדעיים בלבד, אלא מתוך השפעות פוליטיות של מדינות בעלות אינטרסים זרים. לנוכח המציאות הזאת יזמתי עם חברי כנסת נוספים את הצעת החוק לחיזוק ריבונותה של מערכת הבריאות הישראלית מול ארגון הבריאות העולמי, במטרה להבטיח שהחלטות בתחום הבריאות בישראל יתקבלו מתוך שיקול דעת ריבוני, ולא תחת כפייה בין־לאומית.
ארגון הבריאות העולמי, שבאופן עקרוני אמור לעסוק ברפואה ובבריאות הציבור העולמית, מוצא את עצמו שוב ושוב נשלט על ידי אג'נדות פוליטיות. לא פעם מדינות עוינות לישראל מנצלות את מעמדן בארגון כדי לקדם החלטות שפוגעות בזכויותיה של המדינה, תוך שימוש במנגנונים ביורוקרטיים לכפיית מדיניות בין־לאומית על מדינות ריבוניות.
מגפת הקורונה הוכיחה כיצד הארגון מתנהל לא פעם מתוך שיקולים פוליטיים ולא רפואיים. כבר בתחילת המשבר נשמעו טענות על כך שהארגון נכנע ללחצים מסין, מה שגרם לעיכוב בפרסום מידע קריטי ולפגיעה בהתמודדות הגלובלית עם הנגיף. האם זה המנגנון שאמור להוביל את בריאות הציבור?
הצעת החוק: שמירה על הריבונות הישראלית. הצעת חוק זו נועדה למנוע מצב שבו מדינת ישראל מחויבת להחלטות של ארגון הבריאות העולמי ללא בחינה מעמיקה של השפעתן על המדינה. על פי ההצעה: ראשית, ישראל לא תאשר באופן אוטומטי תקנות של הארגון אם הן פוגעות בריבונות המדינה, מחייבות אותה להעביר משאבים למדינות אחרות או חושפות אותה לסנקציות בין־לאומיות. שנית, כל מסמך חדש של הארגון יפורסם להערות הציבור ויידון בממשלה ובכנסת, כך שישראל תשמור על עצמאות מוחלטת בהחלטות הבריאות שלה. שלישית, אם ישראל לא תגבש עמדה רשמית בזמן שנקבע, היא תתנגד אוטומטית לכל תקנה חדשה ולא תאשר אותה בשתיקה.
מדוע יש צורך גם בקריאה ליציאה מהארגון?
לצד הצעת החוק, הצטרפתי למכתב רשמי לממשלת ישראל, שנוסח ביוזמת חבר הכנסת אריאל קלנר ועליו חתמו חברי כנסת נוספים, בקריאה לפרוש מארגון הבריאות העולמי. המכתב, שנשלח לראש הממשלה ולשרים הרלוונטיים, מדגיש את הסכנות שבהמשך החברות בארגון. בין היתר:
התחייבויות כלכליות בלתי סבירות ודרישות הארגון להקצאת משאבים נרחבים ללא החזר מספק. כמו כן, פגיעה חמורה בריבונות הלאומית - ניסיון של הארגון לכפות מדיניות גלובלית על מדינות ריבוניות. התנהלות כושלת במשבר הקורונה - מסירת מידע שגוי, עיכוב בקבלת החלטות והעדפת אינטרסים של מדינות חזקות על פני טובת הציבור העולמי, והטיה אנטי־ישראלית - חיזוק ההטיה העולמית נגד ישראל גם בתחום הבריאות, כפי שניתן היה לראות בהחלטות שהתקבלו במהלך מלחמת חרבות ברזל.
גם חקיקה וגם יציאה מהארגון? גם אם ישראל תבחר לעזוב את הארגון, החלטותיו והתקנות שהוא מקדם עדיין ישפיעו עליה, דרך הסכמים בין־לאומיים, סחר תרופות וסטנדרטים רפואיים שיאומצו על ידי מדינות שישראל מקיימת איתן קשרים. במילים אחרות, גם אם ישראל לא תהיה חברה רשמית בארגון, ההחלטות של הארגון עדיין עשויות להשפיע עליה דרך הסכמים גלובליים והתחייבויות בין מדיניות.
לכן, עד שישראל תגיע להכרעה סופית לגבי עתידה בארגון, חיוני לקבוע מנגנון שמבטיח שהחלטות הארגון לא יאומצו בישראל באופן אוטומטי. כך תוכל המדינה לשמור על עצמאותה, תוך בחינת כל החלטה באופן פרטני ולא מתוך כניעה למדיניות גלובלית שעלולה לפגוע באזרחי ישראל.
ישראל יכולה לנהל את בריאותה ללא כפייה בין־לאומית: תומכי ההישארות בארגון טוענים כי שיתוף פעולה בין־לאומי חיוני לבריאות הציבור, אך במציאות, שיתוף הפעולה הזה הופך לעיתים קרובות לכפייה של מדיניות שמגיעה ממדינות עם אג'נדות זרות, בלי לקחת בחשבון את הצרכים הייחודיים של כל מדינה. ישראל, עם מערכת הבריאות המתקדמת שלה, אינה זקוקה לאישור של גוף בין־לאומי כדי לנהל את מדיניותה הרפואית. עליה להגן על עצמאותה ולא להיות כפופה להחלטות המתקבלות מתוך שיקולים פוליטיים ולא רפואיים.
ארגון הבריאות העולמי הוקם מתוך מטרה אצילית - לקדם בריאות גלובלית. אך במציאות הוא הפך לזירה פוליטית שבה מתקבלות החלטות שמשרתות אינטרסים זרים. הצעת החוק שלנו, כאמור, באה לחזק את הריבונות הישראלית, למנוע כפייה בין־לאומית ולשמור על בריאות אזרחי ישראל ללא התערבות בלתי נחוצה של מדינות זרות וגורמים חיצוניים.
ישראל צריכה להבטיח שהחלטות רפואיות יתקבלו על פי צורכי אזרחיה בלבד, ולא בהתאם ללחצים פוליטיים של גורמים בין־לאומיים. בריאות היא עניין קריטי מדי מכדי להיות מנוהל משיקולים פוליטיים, וישראל חייבת לבחור בדרך שתשרת את אזרחיה, ולא את האינטרסים של אחרים.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם סיעת הציונות הדתית