הפסיכולוגית הקלינית חגית מועלם מספרת בראיון לערוץ 7 על מחקר פורץ דרך בהובלתה שבחן את ההשלכות הנפשיות פסיכולוגיות של שימור פריון על נשים.
למחקר, היא מספרת, בעקבות ניסיונה שלה כמי שביצעה שימור פוריות בגיל שלושים. בתקופה זו החלה את לימודי התואר השני בפסיכולוגיה ובעוד היא שוקלת את כיוון המחקר בו תתמקד עמדה על כך שאין מי שחוקר את החוויה הנפשית שמגיעה אחרי ובמהלך שימור פריון.
היא עצמה עבר אמנם חוויה טובה בהליך עצמו אולם לאחר מכן חשה נפילה הורמונאלית ודיכאון שהתפתח במפתיע, מה שהוביל אותה לחפש מידע מקצועי על הסוגיה, אך להפתעתה גילתה שמעולם לא נשאלה אישה אחרי הליך שימור פוריות כיצד היא מרגישה. הסוגיה לא נחקרה. חגית מדגישה בדבריה כי כל אישה חווה חוויה שונה בהליך ולאחריו.
עם זאת גילתה שקיים אלמנט דומה אצל רבות מהנשים, אלמנט הדומה במידה מסוימת לדיכאון אחרי לידה. "רוב הנשים מרגישות ממש טוב אבל יש איזשהו דכדוך כמה ימים אחרי השאיבה. אחוז קטן מפתח דיכאון", היא אומרת.
למסקנות מחקרה השלכות שבכוחן לסייע להשפעות הורמונאליות כוללות עבור נשים ואפשרות חיזוי של תופעות אצל נשים בעלות רקע כזה או אחר. מחקרה של חגית בוחן את שלושת השלבים הכרוכים בהליך, לפני, אחרי ותוך כדי, ובשיחתה עם ערוץ 7 היא מתמקדת בשלבים המקדימים להליך השימור עצמו.
בין התופעות היא מציינת חרדה אצל נשים רבות וחרדה זו גורמת לרבות להימנע מההליך. "מושא החרדה מאוד משתנה. כל אחת מרגישה שמשהו אחר בתהליך הזה מעורר בה חרדה, והא חוששת להרגיש רע יותר ככל שהיא תתקדם בתהליך. יש נשים שמדברות על תחושה לא טובה לא ברורה בגוף, יש מי שמדברות על תחושת פגימות ורווקות, יש נשים החוששות מהליך רפואי והרדמה, והפחד גורם להן להימנע מלהתקדם. הפחד הוא שהחרדה תתגבר ולא ידעו מה לעשות איתה".
הפחדים המרכזיים שפגשה אצל נשים הם הפחד מהרדמה והפחד מההשפעות הורמונאלית להמשך. החשש ממה יקרה לאחר הזרקת הורמונים מטריד נשים רבות שפונות אליה ובעקבות המחקר היא יכולה לפרוס בפניהם את הצפוי ולהעניק להן קצת יותר וודאות על רקע מנעד מוגדר של אפשרויות קיימות, מה שמאפשר לנשים לשער כיצד הן מגיבות כאשר הן הורמונאליות. לדבריה לנשים יש הערכת יתר לגבי ההשפעות ההורמונאליות, אבל במקביל גם הערכת חסר לגבי הכוחות שלהן להתמודד. "רוב הנשים שחקרתי סיפרו על חרדות שונות שגרמו להן להירתע, אבל שבסופו של דבר החשש הזה לא התממש. הדבר שכל כך פחדתי ממנו, כולל העניין ההורמונאלי, לא קרה. זה מעניין כי בזמן הזריקות יש דווקא תחושה טובה".
הערכת חסר נוספת קיימת גם לגבי התחושות הטובות שמופיעות במהלך התהליך. חגית מדגישה שאין בדבריה הללו להפחית מהמורכבות הקיימת בתהליך ומהאירועים השונים שיכולים לקרות מהפגישה הישירה של בנות עם רווקותן, "אבל לצד זה רוב הבנות מספרות לי שהן פוגשות את הנשיות שלהן ומרגישות חיבור מדהים לנשיות של עצמן, חלקן מדברות על תחושות אימהות. היו כאלה שאמרו לי שהן רוצות לבוא לבית חולים עוד פעם אחת. בעיניי זו הזדמנות לפגוש את הנשיות שלך".
חגית מעירה ומציינת כי לתהליך הבנות מגיעות ממקום מורכב בחייהן, כרווקות בגיל מאוחר באופן יחסי ולתחושות הללו יש משמעות, ולזאת מצטרפת תחושת פגימות וחשש מליקוי בפוריות בעוד במהלך התהליך בנות פוגשות את תהליך הפוריות של עצמן, את החוויה כאישה וכאם וחשוב שתהיה היכרות וידיעה של התחושות הללו קודם להליך עצמו.
על רקע תובנות שעלו במחקר הקימה חגית את מיזם 'אחותי כלה' שפונה לנשים רווקות מעל גיל 28 ומעניק מענה במהלך הליך השימור ולאחריו. מדובר, היא מציינת, בהליך משמעותי מאוד לנשים ועם זאת הוא מסתיים באופן פתאומי, כאשר ניתן להמשיך אותו הלאה על יתרונות החיבור האישי לנשיות לצד המעטפת הנפשית שנותנת מקום לתחושות של אחרי ההליך גם לאורך תקופה ארוכה יותר. יחד עם שפרה רוזנבאום, שותפתה, היא מובילה את המיזם.
"זו חוויה מורכבת כי יש בה הרבה טוב שניתן לגלות בתוכה. זו אחת המתנות הכי מדהימות שאישה יכולה לתת לעצמה, גם ברמת החוויה וגם ברמת התוצאה, ואנחנו איתן שם לאורך כל הדרך".