סרן (מיל') אדם איטח, קצין במילואים בפיקוד העורף התארח בעמדת השידור במגרש המכוניות בתקומה שבאחריות משרד המורשת זאת במסגרת אירועי הט"ו בשבט.
הוא תיאר את תהליך איסוף ושימור הרכבים מאירועי ה-7 באוקטובר, "אני מגויס למילואים, ומפקד המחוז אחראי על איסוף הרכבים הנה. בערך 800 רכבים הגיעו לכאן מהנובה. בסוף נובמבר מתקבלת המשימה לשאיבת האפר מהרכבים, וכאן אני נחשף לראשונה למה שקורה כאן. מי שמקבל את הרכבים לראשונה הם אנשי מס רכוש שיוצרים שיטה מיוחדת מאוד לקטלג את הרכבים. היה צריך להצליב את הקורבנות לרכב, כאלו שאפילו לא ניתן לזהות מספר שלדה", אמר.
איטח מדגיש את המשמעות הרגשית שעומדת מאחורי הרכבים. "הרכבים האלו שקטים עכשיו, אך בתוכם היו אחים ואחיות שלנו, ירויים, מחוללים, לכודים חלקם. השלב הראשון היה להוציא את הנרצחים מתוכם, ולבסוף הייתה המשימה הלוגיסטית והרגשית המורכבת להביא את הרכבים הנה."
הוא מתאר את תגובת המשפחות שהגיעו למקום: "די מהר התחילו להגיע הורים ובני משפחה שניסו לדלות איזשהו מידע או קשר ליקרים להם. היו שנתלו כאן בעלון שבת או נעל ובכו עליהם."
איטח מספר על חוויותיו האישיות: "אני מגיע בסוף נובמבר ומסתכל פנימה ורואה אנשים בסרבלים, אנשי יחידת איתור נעדרים בפיקוד העורף, שעושים עבודה קדושה בה הם אוספים אפר לקבורה. מאחורי כל רכב יש סיפור וגהינום. סיפור של אנשים שרק רצו לחגוג בנובה או קמו בבית שלהם ובאו לעזור. כאן, בכותל של הפלדה השרופה הזו, יש עדות אילמת שאנחנו מחויבים לתת לה קול ולהפגין אותה החוצה."
איטח מדגיש את החשיבות בתיעוד והפצת הסיפורים לדורות: "אחרי שהקמנו את המתחם, מתחילים להגיע מהר מאוד תקשורת ונבחרי ציבור בארץ ובעולם כדי להיחשף ולשמוע את הסיפורים, והמקום הופך להיות מקום שמראה את העוצמה של השביעי באוקטובר".
איטח משתף ברגע מרגש במיוחד: "הרכב שתיארת עם כיסא התינוק מלא בדם בפנים הוא הרכב של תומר קיטייביץ'. הייתי בידיעה שמדובר במשפחה בת 4 שכולם נרצחו וניסיתי לברר על המשפחה ולא מצאתי עוד פרטים. ביום השנה ה-7 באוקטובר אני מספר לכתבת זרה על הרכב ועל המשפחה שכולם נהרגו, ומסתובב אליי בחור שעומד לידי ואומר לי 'זה הרכב שלי'. אני עוצר ומסתובב אליו ושואל מה הוא אמר, והוא חוזר ומספר שזה הרכב שלו ואומר 'סיפרת בדיוק מה היה, רק שאני הצלחתי לברוח'. באותו רגע אני עוצר הכל ומחבק אותו חיבוק כאילו מישהו חזר מן המתים. הוא מספר את הסיפור ונרגש. זה היה רגע מרגש מאוד עבורי."
לסיכום איטח מדגיש: "חשוב לי להדגיש שאיני ממקימי המקום, יש אנשים שעבדו קשה על הקמת המקום. המטרה שלי היא לתת למקום הזה הד ציבורי ולספר לעולם את האמת, כך שכל מי שיגיע לפה יהיה שגריר של האמת לאן שהוא חוזר. זו חתיכה מהפאזל, והיא חתיכה חשובה".