אפרת היימן, מנהלת מגרש הרכבים השרופים בתקומה, התראיינה במהלך המשדר המיוחד של החברה הממשלתית לתיירות ומשרד המורשת.
"כשנחשפנו להרס ולכמות הרכבים השרופים, הבנו שחייבים להפוך את המקום הזה לאתר שמספר סיפור", מספרת היימן,"המבקרים שמגיעים לכאן חוטפים בוקס לבטן. הם אולי שמעו על האירועים בטלוויזיה, אבל רק כשעומדים מול הרכבים החרוכים אפשר להבין את גודל הזוועה".
אלפים מגיעים לאתר מדי יום – משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן בטבח, אזרחים שרוצים להבין מקרוב, חיילים ותלמידים. "כל יום מגיעים לכאן אנשים שמספרים לנו סיפורים חדשים", היא משתפת. "אנחנו מתעדים את סיפורי הגבורה, העזרה ההדדית והרוח הישראלית של אותה שבת ארורה".
"לא מדובר רק באובדן ובטרגדיה", היא מדגישה. "יש כאן גם סיפורי גבורה יוצאי דופן. אזרחים יצאו מבתיהם בלי שאף אחד ביקש מהם, כדי להציל חיים, למרות שידעו שלא בטוח שישובו, כמו בכור סויד הי"ד, שרכב הסובארו שלו נמצא כאן במגרש. הוא יצא ממושב שובה להציל אנשים, נתקל במארב מחבלים ויצא להילחם בידיים חשופות, ללא נשק. הוא ידע שאין לו סיכוי, אבל נלחם בגבורה עד נשימתו האחרונה, כדי שכולם ידעו שאנחנו לא נלך כצאן לטבח".
"זה המסר שאנחנו רוצים להעביר למבקרים: יש תקווה ויש תקומה ובתוך הכאב וההרס, יש כאן סיפורי גבורה בלתי נתפסים". היא מספרת על רכב אחד שמקורו לא היה ידוע, עד שהגיע בחור שסיפר כיצד שרד כשהעמיד פני מת מול המחבלים שבדקו אם יש ניצולים. "היה כאן רגע מרגש עד דמעות".
לצד הרכבים השרופים של הקורבנות, במגרש מוצגים גם רכבי המחבלים. "בחרנו להציב אותם כאן כי הם חלק בלתי נפרד מטבח ה- 7 באוקטובר. חשוב שאנשים יראו בעיניים את פני הרוע, את כלי הנשק שהיו בהם, את ההכנות המדוקדקות למסע הטבח".
למרות הכל, אפרת מביטה קדימה. "בט"ו בשבט התחושות מעורבות. אנחנו לא שוכחים את הנופלים ואת הרוע שחווינו, אבל יש כאן גם הזדמנות לצמיחה והתחדשות. בחרתי לחיות בתקומה מתוך אמונה שזו המדינה שלנו, ואנחנו נמשיך לחיות כאן, להילחם ברוע ולצמוח. יש לנו תקווה – ויש לנו תקומה".