השתלבות בנות ובני הציונות הדתית בעולמות החינוך והעשיה החברתית, לצד הגידול במספר הגרעינים המשימתיים והתורניים בערים השונות הפכו מזמן לסמל של חיבור ומעורבות חברתית בציבור הדתי שרבים רוצים להצטרף אליו.
זה נראה כמשהו מובן מאליו אבל ההצלחה של הגרעינים לא התרחשה בין לילה והיא תוצאה של פעילות חינוכית של שתי דמויות חינוכיות בולטות, אנשי עשיה שפעלו יחד במשך עשרות שנים ונפטרו לאחרונה בהפרש של פחות משלושה חודשים זה מזה.
מדובר על הרב שבתאי זליקוביץ ז"ל שנפטר בחודש חשוון האחרון, והרב יוסי שריד ז"ל שנפטר לפני פחות משבועיים. שניהם תלמידי הרב נריה ז"ל בכפר הרא"ה, הרב זליקוביץ בוגר שבט איתנים הידוע והרב שריד בוגר שבט הטירה.
הרב יוסי שריד הצטרף לשבט איתנים וגרעין גחל"ת, למרות שהיה צעיר מהם, להקמת הישיבה בכרם דיבנה, שבתחילת דרכה הייתה לימוד בישיבה כשנה ובהמשך הצטרף לגרעין הנח"ל המקורי של תנועת בני עקיבא שאליה השתייכו הבחורים, "גרעין איתנים" שם הכיר את הרב זליקוביץ.
בימים שבו חוק הגיוס והשיח על ערך התורה נמצא בסדר היום מעטים זוכרים שהרבנים שריד, זליקוביץ וחבריהם, נלחמו להכיר בלימוד בישיבה כמימוש משימתי כמו הנח"ל, וכך הפכו להיות חיילי ההסדר הראשון, שעשתה מהפיכה ענקית בציונות הדתית, הן בלימוד התורה והן בעשייה הצבאית, השילוב המיוחד בלימוד התורה ויציאה משותפת למסגרת הצבאית, יצרה ברבות השנים את עמוד השדרה הרוחני של צבא הגנה לישראל. בכל מלחמות ישראל מאז, חיילי ישיבות ההסדר משמשים דוגמא של יכולת השילוב המדהימה של הציבור הציוני הדתי בין לימוד תורה לעשייה הצבאית דוגמא שבאה לידי ביטוי עצום במיוחד במלחמת ׳חרבות ברזל׳.
תודעת השליחות שנטע בהם מורם ורבם הרב נריה זצ"ל, המשיכה וביחד הם נשלחו ע"י הרב נריה להקים את ישיבת "בית יהודה" בכפר מימון, לאחר שישיבת "בית יהודה" בכפר מימון התבססה, דגלו בתורתו של רבם: "ישיבות נקים בכל מקום בעיר ובכפר בעמק ובהר" וממערב הנגב עלו להר הקימו יחד עם הרב אליהו סופר את הישיבה התיכונית "קול מבשר" במבשרת ציון.
הרב יוסי לא נח ולא שקט, בראותו את הצורך בהפצת משנתה ותורתה של הציונות הדתית, ראה שבאזורי הפריפריה אין מי שיחנך בדרכה של הישיבה, אין מי "שיפיץ את האור הגדול", כהמשך שירו של הרב נריה.
חלם ויזם והקים את כולל מר"ץ – מרכז צוותים, בראשות חבר נוסף מישיבת כפר הרוא"ה וכרם דיבנה הרב אורי כהן, בית המדרש של מר"ץ הכשיר מאות מחנכים ורבנים, מקריית שמונה ועד אילת, ובעצם מה שסלל את הדרך למפעל הגרעינים התורניים של הציונות הדתית. מפעל זה ומימושו בגרעין בקרית שמונה, ואח"כ במקומות רבים בארץ, היה הניצוץ שהדליק את כל מפעל הגרעיניים התורנים שמהווים היום משימה משמעותית בחיבור הציבור הציוני הדתי ברחבי הארץ, ובהפצת תורת ארץ ישראל.
ראוי שבימים אלו נעלה על נס את פועלם ונפעל לממש את חזונם לחיבור התורה ועולם המעשה עם ציבורים נוספים בגאון ובלי להתנצל.
הכותב הוא מנכ"ל בית הציונות הדתית