אחרי שבקושי הצלחנו לבלוע את תמונות ערביי הרצועה חוזרים לעריהם וכפריהם ברחבי חבל עזה, כולל בצפון הרצועה, כולל במקומות מהם פונו במהלך המלחמה, קיבלנו השבוע תמונות דומות גם מלבנון.
צה"ל נסוג מלבנון – והכפריים התחילו לחזור לכפרים שעד לפני מספר שבועות הוחזקו בידי חיילינו. נכון שכמו ברצועה, גם בלבנון הם חוזרים לכפרים חרבים, אבל לא מן הנמנע שלוחמי חיזבאללה ששרדו, פחות אניני טעם ואיסטניסטים מהכפריים, ינצלו את השיבה הזו לשיקום תשתיותיהם.
נתחיל בחדשות הטובות. צה"ל לא נסוג מלבנון באופן מוחלט, אלא נשאר בחמש נקודות שולטות. אלו לא נקודות סתמיות. לכל אחת מהן חשיבות אסטרטגית. הגיאו-אנליסט בן ציון מקלס, שמנתח כל מהלך על בסיס מפות, פירסם השבוע את משמעות השליטה בכל אחת מהנקודות:
1. תל חמאמיס – מתנשא מעל מטולה וע'ג'ר (קרי רג'ר). מאפשר שליטה על מרחב עמק עיון, הכפר אלחי'אם, והשטח מכפר כילא ליד מטולה ועד לכפר שובא במורדות הר דב.
2. רכס צבעוני - רכס גבוה השולט על קרית שמונה ועמק החולה למטה. הנקודה יושבת על כביש מיס אלג'בל-עדיסה, דבר שיאפשר לנתק את הציר בשעת הצורך, ויש לה יכולת תצפית לעבר ואדי סלוקי.
3. רכס שקד - הנקודה הגבוהה ביותר ברמת דרום לבנון. יושבת על נקודת תצפית לעבר כל מזרח הגליל העליון, וצופה לעבר בינת ג'ביל ורמת דרום לבנון.
4. ג'בל בלאט - פסגה גבוה סמוך לגבול צופה לעבר גוש יישובי צפון הגליל העליון - שתולה, זרעית, שומרה ואבן מנחם. מאפשרת לנתק את פרוזדור כביש כפרי דרום לבנון, ובייחוד ניתוק כפרים עוינים שמהם ירו לעבר ישראל במהלך המלחמה. כאן היה מוצב כרכום בימי רצועת הביטחון.
לפני שלושה חודשים, בגיליון 810, ראיינתי את מפקד גדוד 22 של חטיבת כרמלי סא"ל ירון ירדני, שסיפר בין היתר על כיבוש ג'בל בלאט. מדבריו אפשר היה להבין את חשיבות הרכס: "אחרי הנסיגה הוא הפך למעוז של חיזבאללה. אחר כך גם הבנו כמה הוא מעוז. במבט לכיוון דרום, אתה רואה את סטלה מריס בחיפה ואת כל הכרמל והקריות. ובצד שמאל, אתה רואה את דישון, בואכה קריית שמונה. ברגע שאתה עובר את קו פרשת המים העליון, מעט צפונה, אתה רואה את העיר צור, וביום טוב רואים גם את צידון, עד החרמון בצד ימין. מצאנו כאן מאות עד אלפי אמצעי לחימה, שרובם המוחלט, 90 אחוז, כוונו כנגד אזרחים. אנחנו מדברים על משגרים לכיוון צפת, לכיוון כרמיאל, טילי נ"ט למוצבים וליישובים סמוכי הגדר, בדגש על זרעית. מאגרי הנשק היו של פלוגות רדואן שהיו אמורות לפשוט על זרעית".
5. לבונה - יושבת על נקודה שולטת של רכס סולם צור. מתצפתת לעבר כפרי החוף ועד לעיר צור מצפון, ועומדת בהגנה על יישובי מערב הגליל העליון.
לסיכום – חמש נקודות שהן העיניים של המדינה על דרום לבנון.
והחדשות הרעות – שמדובר רק בחמש נקודות אחיזה. אין כאן באמת שליטה ישראלית בכל המרחב. זו לא רצועת ביטחון. אלו נקודות מבודדות. הן שולטות בתצפית, הן שולטות בירי מרחוק – אבל אין נוכחות ישראלית קרקעית בכל המרחב. רצועת הביטחון בשנות השמונים והתשעים, למי ששכח, איבדה את היעילות שלה ברגע שהפסיקה להיות באמת רצועה ונהייתה אוסף של מוצבים, שהתנועה אליהם נעשית רק בשיירות מאובטחות, וחיזבאללה שולט במרחב. צד"ל, הכוח שצה"ל התבסס עליו כזרוע קדמית שלו למלחמה בחיזבאללה, כשל ואיכזב. אני חושש שזה גם יהיה גורלה של 'רצועת' הביטחון החדשה.
בשנת 2000 תמכתי בנסיגה מלבנון, מתוך הבנה שאין יותר משמעות לרצועת הביטחון, ולכן אין טעם להישאר בה. בתמימותי האמנתי שצה"ל באמת יגיב על כל הפרה של ההסכם, עד שראש ממשלת הנסיגה אהוד ברק אפילו לא הגיב על חטיפת שלושה חיילים ישראלים בהר דב: בנימין (בני) אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד. גופותיהם הוחזרו לישראל רק 4 שנים לאחר מכן, ב-29 בינואר 2004. תמורתם ותמורת הישראלי החטוף אל"מ (מיל') אלחנן טננבוים - שיחררה ישראל 400 מחבלים פלשתינים והטיסה לגרמניה 36 בני לאומים אחרים, רובם לבנונים, ביניהם מוסטפא דיראני והשיח' עבד אל-כרים עובייד, שהוחזקו עד אותה עת כקלפי מיקוח להחזרתו של רון ארד, והטרוריסט הגרמני סטיבן סמירק.
נחכה לארכיונים כדי להבין
אני מתקשה להבין, ואני מנחש שלא רק אני, למה בכלל עצרנו את המלחמה בלבנון, ועל מה ולמה הנסיגה. אם ברצועת עזה ישנה עדיין המציאות של ישראלים חטופים בידי החמאס, שכובלת את ידי צה"ל בפעילות שלו – אני מאמין ומקווה שהלחימה שם לא תתחדש לפני שכל החטופים החיים יהיו בידינו – בלבנון אין שום בעיה של חטופים. אין שום כבלים על ידי צה"ל, למעט הכבלים המדיניים, שעצרו את ישראל מניצחון מוחלט על חיזבאללה, כולל השתלטות מחודשת על רצועת ביטחון ישראלית מצפון לגבול הישראלי – אבל הפעם ריקה מאוכלוסיה. אם אכן, כמו שכולם אומרים, חיזבאללה הוכה נמרצות, כוחו התדלדל ויכולותיו עוקרו – זאת בדיוק סיבה לא לסגת! לנצל את החוזק שלנו לקבוע עובדות בשטח, של השתלטות על שטח.
אולי בעתיד, כשייפתחו הארכיונים, נקבל תמונת מצב מלאה יותר על הלחצים שהפעיל על ישראל ממשלו של הנשיא ביידן הטיפש והסנילי, שלא הבין דבר ולא למד כלום, וההתחייבויות שניתנו למחליפו הנשיא טראמפ, שדוגל במדיניות של הפסקת המלחמות על גבי הגלובוס, כולל מלחמת לבנון השלישית.
דווקא מול טראמפ, הסברה נכונה היתה יכולה אולי לשכנע אותו, שהמחיר של עצירת המלחמה כרגע, ושובם של אנשי חיזבאללה לגבול תחת כנפי צבא לבנון שלא מסתיר את שיתוף הפעולה איתם, ובחסות אזרחים תמימים החוזרים לכפריהם, הוא מלחמה קשה יותר בעתיד – בדיוק מה שהנשיא טראמפ משתוקק למנוע.
הפעם אנחנו כבר פחות תמימים: אין ספק שבקרוב נראה מאמץ של חיזבאללה להשתקם, מה שיחייב את ישראל לפעול בכוח לסיכול השיקום. בדרום לבנון עדיין יש אמל"ח של חיזבאללה, ותשתיות בכפרים ובערים בהם לא היה תמרון קרקעי. ספק רב אם צבא לבנון יפעל נגד חיזבאללה, כמו שנקבע בהחלטות האו"ם. מי שיצטרך לעשות זאת יהיה צה"ל. סביר גם להניח שחיזבאללה יפעל נגד כוחות צה"ל ב-5 הנקודות שצויינו לעיל. הנה הבסיס למלחמה הבאה. תמה מלחמת לבנון השלישית. מלחמת לבנון הרביעית מתחילה לנשום.
ולכן עדיף היה להמשיך את המלחמה עכשיו, כשאנחנו חזקים והאוייב חלש, למען השקט בעתיד.
(הטור המלא יתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')