אחי החרדי, אני מבין שאתה מפחד לאמץ מנהגים חילוניים בצבא. מבין שאתה חושש ללימוד תורה. מבין שאתה חרד, כמו כולם, מהסכנה.
אבל אין לך ברירה! זה פיקוח נפש שדוחה כל פקפוק וכל מחשבה.
דווקא אתה שלומד תורה, צריך לדעת שהיא הנותנת לך כוח לעשות חיל. דווקא אתה צריך לצאת בראש הצבא. כמו הלוויים עם כהן משוח מלחמה.
אם אתה לא מבין את הקשר בין הישיבה לבין הצבא, הסכת ושמע את דבריו של יהונתן בני, שהיה בחור ישיבה ואהב תורה.
וכך כתב יהונתן: "עכשיו אני יוצא להסתערות, מקום שנלחמים ומחזיקים חזק. הלב פועם והדם זורם. לא ממש ידוע לאן הולכים ואיך עושים. יוצאים לחיים - אבל לא נפרדים. לא יוצאים לרגע מבית המדרש. כאן למדתי אורחות חיים. איך חיים כיהודי. איך תמיד מסתכלים בתכלית ומחזיקים בתורה ובתפילה. אז בעצם אני נשאר באותו מקום - או יותר נכון - לוקח את המקום הזה איתי לכל מקום".