"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כה, א-ב). הלשון צריכה ביאור, צריך היה לומר: 'ויתנו לי תרומה' ומדוע נאמר 'ויקחו'? וגם בהמשך נאמר באותה הלשון: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי".
הזוהר (שמות קכח ע"א) דורש פסוק זה ואומר, שמי שרוצה את קרבת ה' - צריך להשקיע ולעמול. בשביל להגיע לקרבת ה', שהיא מדרגה גבוהה מאד, צריכים לשלם ולהתאמץ. בשביל ללכת בדרך שלילית לא צריך להתאמץ, הסיטרא אחרא מושך את האדם למקומות רעים גם בלי מאמץ. אבל כדי להתקרב לריבונו של עולם צריך לעמול, וכמובן, ככל שעמלים יותר – מתקרבים יותר. לכן נאמר "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", שהאדם צריך לתת מעצמו.
המשך הפסוק הוא: "מֵאֵת כָּל אִישׁ", מי נקרא איש? חז"ל (ע"ז יט א) דרשו על הפסוק: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים" (תהילים א, א), "אמר רב עמרם אמר רב אשי מי ששב בתשובה כשהוא איש, רבי יהושע בן לוי אומר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש". זאת אומרת, תשובה יותר גדולה ויותר שלמה היא כשאדם שב כאשר הוא צעיר, במלוא הכוחות שלו, ולא כאשר הוא מבוגר ונחלש, כשיש לו פחות התמודדויות. וזהו פירוש הפסוק "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ" – מאת כל איש שמתגבר על יצרו ולוקח מעצמו ומתקרב אל הקב"ה.
"אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ", אין הכוונה ללבו של הנודב, אלא לריבונו של עולם שנקרא לב, כמו שכתוב: "צוּר לְבָבִי" (תהילים עג, כו), הקב"ה הוא לבבי, וכן "לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ" (תהילים כז, ח). ויש להסביר מה הכוונה "בקשו פני"? דוד המלך אומר בקשו את פני שלי? אלא הפשט הוא, "לך אמר לבי" לבי זה הקב"ה שאמר לי בקשו פני, הלב זה ריבונו של עולם שהוא הלב של העולם, הלב של כל אחד, הלב של כל הצדיקים, אז לך אמר לבי "בקשו פני" כלומר בקשו את פני ה'.
אם כן, "אשר ידבנו לבו" הכוונה לריבונו של עולם, כלומר תקחו תרומה ממי שהקב"ה אוהב אותו, ולמה הוא אוהב אותו? מפני שהוא מאד משתדל ורוצה להתקרב אל הקב"ה.
חלק משיחה שנמסרה בשנת התשפ"ד