פרשת תצוה, המתמקדת בציווי על העלאת נר התמיד והכנת בגדי הכהונה, נקראת השנה לצד פרשת זכור, המצווה אותנו לזכור את מעשי עמלק ולמחות את זכרו.
סמיכות זו מאירה את הקשר העמוק בין עבודת הקודש במשכן לבין המאבק הנצחי בכוחות הרשע, מסר הרלוונטי במיוחד לימינו אנו.
פרשת תצוה פותחת בציווי: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כ"ז, כ'). נר התמיד מסמל את האור האלוקי הבלתי כבה. בגדי הכהונה נושאים מסר של זיכרון: "אבני זיכרון לבני ישראל" (שמות כ"ח, יב). זיכרון זה אינו רק פעולה טכנית, אלא עיקרון יסודי בעבודת ה'.
הזיכרון הוא המלחמה בספק ובייאוש
בפרשת זכור אנו מצווים: "זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח" (דברים כ"ה). עמלק מייצג את הספק והקרירות " -אשר קרך בדרך". הוא תוקף כשאנו חלשים רוחנית. רש"י מפרש: "לשון קור וחום, צינן אותך והפשירך מרתיחתך". עמלק מנסה לכבות את אור האמונה, להחדיר ספק בקשר שבין ישראל לקב"ה.
הרב סולובייצ'יק ב"איש האמונה" מלמד כי עמלק אינו רק אויב חיצוני, אלא מייצג את הספקנות והניהיליזם המאיימים לכבות את אור האמונה: "עמלק הוא סמל לכוחות המבקשים להטיל ספק ביכולתו של האדם להתעלות מעל לטבע ולהתחבר אל הקדושה".
כדי להתמודד עם ספקנות זו אנו מצווים לזכור. בכל יום אנו מצווים לקיים מצוות עשר זכירות: 'הֲרֵינִי בָא לְקַיֵּם מִצְוַת עֶשֶׂר זְכִירוֹת שֶׁיֵּשׁ לִזְכּוֹר בְּכָל יוֹם, וְאֵלוּ הֵן: יְצִיאַת מִצְרָיִם. הַשַּׁבָּת. הַמָּן. מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק הָרָשָׁע. מַעֲמַד הַר סִינָי.... מִצְוַת וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּח לַעֲשׂוֹת חָיִל..."
הזיכרון נועד לחזק את האמונה בה'. אך הרב קוק זצ"ל באורות הקודש (ח"ב עמ' תקל"ב) כותב: "הזיכרון הקדוש הוא ניצוץ הנשמה המתגלה בעולם... וכשהזיכרון מתחבר למעשה, הוא נעשה כוח פועל ומחולל ישועות".
הקשר בין זיכרון לעשייה מודגש במגילה: "והימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר ט', כ"ח). זיכרון אמיתי מוביל לפעולה, לא רק לזכור את הרע אלא לפעול למחותו ולהאיר את החושך. מרדכי ואסתר פעלו באמונה גדולה והאירו את החושך. הם קראו לצום ולתפילה, נשאו עיניים למרום, הביעו אמונה בבורא עולם, וסילקו את החושך. על כך, נכתבו הם לדורות.
המהר"ל מפראג ב"אור חדש" מסביר את הקשר המיוחד בין העלאת הנר במשכן לבין מחיית עמלק: כאשר אדם מדליק אור בחושך, הוא אינו נאבק בחושך באופן ישיר אלא מביא אור, וממילא החושך נדחה. כך גם מחיית עמלק אינה רק מלחמה נגד הרע, אלא הבאת אור התורה והאמונה אשר בנוכחותם אין מקום לספק ולכפירה.
בימינו, סיפורי החטופים ששבו מהשבי מהווים הם עדות חיה לקיומו של ניצוץ אלוקי – נר תמיד. סיפוריהם המרעידים הם עדות חיה לאמונה יוקדת שמסלקת ספק, הרהור וכפירה. הם עדות חיה לקיומו, נוכחותו, והשגחתו של בורא עולם.
אגם ברגר, ששהתה 482 ימים בשבי, כתבה במסוק בדרכה חזרה: "בדרך אמונה בחרתי ובדרך אמונה שבתי". היא שמרה על שבת ומצוות בתוך מנהרות החמאס, מתוך אמונה עמוקה שהתגלתה בתנאים בלתי אפשריים. היא היתה מוכנה למסור את הנפש בשל אמונתה, ומצבה הרפואי אף החל להתדרדר בסירובה לאכול בשר לא כשר. עומר שם טוב, ששוחרר בשבת פרשת משפטים, העיד כי התפילה שמרה על שפיותו, וכי נהג לעשות קידוש לשבת בתנאים לא תנאים. אוהד בן עמי התפלל מדי יום ושמר על כשרות למרות התנאים הקשים.
הוא סיפר: "האמונה נתנה לי כוח להמשיך ולקוות". קית' סיגל, ששהה בשבי 484 ימים, העיד: "בכל תקופת השבי, הרגשתי שיש מישהו למעלה ששומר עליי". יגל יעקב, הנער בן ה-13 סיפר: "התפללתי לקב"ה כל יום שיציל אותי ויחזיר אותי הביתה. גם כשהיה קשה מאוד, ידעתי שה' שומר עלי". ספיר כהן, סיפרה כי האמונה הייתה המשענת שלה ברגעים הקשים ביותר. היא הוסיפה כי "היכולת להתחבר לאמונה העניקה לי כוח פנימי שאפילו לא ידעתי שקיים בי". כל אלו ועוד גילו אמונה בבורא עולם, לא רציונלית בעליל, לרובם – יש מאין, בהגדירם את עצמם כאנשים לא דתיים בהכרח.
סיפורים אלו ממחישים כיצד האמונה מתגלה דווקא ברגעי משבר וקושי, בדומה לסיפור פורים בו התגלתה ישועת ה' מתוך ההסתר. כך גם החטופים ומשפחותיהם הדליקו עבורנו את נר האמונה מתוך חשכת השבי. הם מאירים לנו את הדרך להתמודדות עם אתגרי החיים מתוך אמונה ותקווה.
המסר מפרשת תצוה, פרשת זכור ופורים ברור: עלינו לשמר את האור הפנימי שלנו ואת זיכרוננו ההיסטורי. עלינו להיאבק בכל גילוי של ספק וייאוש ולהתחזק באמונה ובמעשים טובים. כשם שמרדכי ואסתר גברו על המן ועמלק בזמנם, וכפי שהחטופים גילו את אמונתם בתנאים הקשים ביותר, כך גם אנו יכולים לנצח כל אויב – פנימי או חיצוני – באמצעות אמונה איתנה ושמירה על ערכי התורה. כפי שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק באיגרות הראיה (ח"ב, עמ' תנ"ח): "מתוך החושך יזרח האור, מתוך הייסורים תצמח הגאולה, ומתוך ההסתר יתגלה ה' במלוא הדרו".