"מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?" הוא שם ספרו של ארז תדמור, ששימש ככותב הנאומים של ראש הממשלה נתניהו.
ב־2019 נתן לו נתניהו שריון במקום ה־41 ברשימת הליכוד לכנסת. ב־2022 התמודד בפריימריז אך הגיע למקום לא ריאלי.
תדמור משמש כיום מגיש בתחנת הרדיו גלי ישראל. התזה הכללית של הספר היא שאנשי הדיפ־סטייט (ייעוץ משפטי לממשלה, שופטים, אנשי תקשורת, אקדמיה וכו') מונעים מממשלת הימין לקדם את המדיניות שלה.
גם אם חלק מהטענות שלו נכונות ברמה כזו או אחרת, העיקרון הכללי הוא בריחה מאחריותו של נתניהו לכל האירוע.
אם מקבלים את טענתי שהספר, בגדול, מנקה את אחריותו של נתניהו, אז הספר הזה עצמו הוא אחת הסיבות לכך שאתה מצביע ימין ומקבל שמאל, כי תמיד יסבירו למה כל מיני גורמים אחרים אשמים ואחראים ולא האיש שמכהן פה בתפקיד ראש הממשלה כבר עשור וחצי.
אני מפציר במי שבטוח שהדיפ־סטייט הוא האחראי הבלעדי לכל הבעיות במדינת היהודים שלא יקרא את הטור הזה. הטור שלפניכם יעסוק בשאלה למה אתה מצביע ימין ומקבל טמטום מוחלט. ההוכחה לכך היא הצעת החוק של חברת הכנסת טלי גוטליב מן הליכוד.
בנובמבר 2024 הגישה גוטליב את הצעת החוק הבאה: "לא תיפתח חקירה פלילית נגד חבר הכנסת ולא ידון בית משפט בתביעה אזרחית נגד חבר הכנסת, אלא אם כן קבעה הכנסת, ברוב של 90 מחבריה, כי המעשה שבשלו התבקשה החקירה או הוגשה התביעה לא נעשה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו של חבר הכנסת".
נדרש אישור של 90 (!!!) חברי כנסת כדי לאשר למשטרה לפתוח בחקירה נגד חבר כנסת, או כדי לתבוע אזרחית חבר כנסת. זו הצעה מטורפת. אם השכן שלי הוא חבר כנסת, וכשהוא יצא מהחניה הוא דפק לי את הרכב – אני צריך להגיש בקשה לכנסת, כדי שהיא תקבע שהמעשה לא נעשה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו של חבר הכנסת. אם חבר הכנסת תקף מינית את העוזרת הפרלמנטרית שלו, המשטרה תצטרך לפנות למליאת הכנסת, לפרט בפניה את כל המידע (עוד לפני שהוא נחקר), וממילא גם בפני חבר הכנסת החשוד עצמו, ולשכנע את מליאת הכנסת לקבוע שהמעשה לא נעשה במסגרת מילוי התפקיד או למען מילוי התפקיד. זו פשוט הצעת חוק מטורפת וחולנית.
הדבר הכי אבסורדי הוא שהצעת החוק מחריגה שתי עבירות מן החסינות הזו. יודעים מה הן אותן שתי עבירות? שוחד והפרת אמונים.
כלומר דווקא בשתי העבירות שבאמת קשורות לעבודתם של חברי הכנסת, דווקא בהן אין צורך באישור של הכנסת לפני שהמשטרה פותחת בחקירה. דווקא בעבירת הסל של "הפרת אמונים", שנמתחה עליה ביקורת מקצועית לא מועטה כיוון שלא ברורים גדריה, בדיוק שם אין צורך באישור של הכנסת. דווקא בעבירת השוחד, שכל מהותה היא מעשה שנעשה במסגרת מילוי התפקיד, בדיוק בה אין צורך באישור של הכנסת.
יש דבר יותר מגוחך מזה? תאמינו או לא, הצעת החוק המוטרפת של גוטליב אושרה בוועדת שרים לחקיקה. יושב ראש ועדת השרים לחקיקה ושר המשפטים יריב לוין תמך בה.
ב"דברי ההסבר" מציינת גוטליב מדוע היא הגישה את הצעת החוק הזאת. "החסינות הקבועה בסעיף 1 לחוק החסינות היא בלתי ניתנת להסרה... החסינות המהותית מאפשרת לחבר הכנסת למלא את תפקידו ולייצג את ציבור בוחריו מתוך מתן ביטוי חופשי ומלא לדעותיו ולהשקפותיו ללא חשש וללא מורא. הגשת תביעה או זימון לחקירה על אף החסינות היא ניסיון חרפתי להטיל אימה על חבר הכנסת ולהשתיקו, בניגוד גמור לעקרון החסינות המוחלטת הקנויה לחברי הכנסת בהוראות החוק".
כלומר מטרת כל החוק הזה היא למנוע תביעות וחקירות על רקע דעות שמביעים חברי הכנסת. מה הקשר בין זה לבין חסינות מפני חקירה על הסגת גבול, הונאה בכרטיסי אשראי, סחיטה באיומים או גנבה?
הטירוף רק מתעצם כאשר נזכרים שנגד גוטליב הוגשה תביעה וגם נפתחה חקירה על קונספירציה מופרעת לחלוטין סביב מתקפת שבעה באוקטובר. גוטליב התבססה על אתר קונספירציות חולני ומופרע במיוחד שפועל מחו"ל, ופרסמה כי בעלה של שקמה ברסלר, שעובד בשב"כ, ניהל שיחה עם יחיא סינואר ארבעה ימים לפני שבעה באוקטובר, שיחה שיורטה על ידי האמריקנים. לטענת גוטליב, בעקבות כך ראש המוסד זימן את שקמה ברסלר לפגישה. זאת כחלק מטענה כללית של גוטליב על מעשי בגידה מבפנים שהובילו לטבח.
מובן שאין שום יסוד לאף אחד מהפרטים החולניים הללו, אבל בעצם פרסום השם של בעלה של שקמה ברסלר יש עבירה על חוק שירות הביטחון הכללי, שאוסר לפרסם את זהותם של עובדי שירות הביטחון הכללי. בעקבות חשיפת שמו המשטרה פתחה נגדה בחקירה. גוטליב סירבה להתייצב, בטענה שהיא פרסמה את הדברים במסגרת מילוי תפקידה, ולצורך מילוי תפקידה מותר לה לבצע עבירה פלילית. זו לא בדיחה. זו באמת הטענה שלה. בעקבות פרסום הקונספירציה גם הוגשה נגדה תביעת לשון הרע אזרחית על ידי שקמה ברסלר. לטענת גוטליב עומדת לה החסינות המהותית, ולא ניתן לתבוע אותה על דבריה והיא כלל לא צריכה להוכיח את הקונספירציה הזאת.
כלומר גוטליב פרסמה פייק מופרע שאף אדם, גם במחוזות הביביזם העמוק ביותר, לא מוכן לעמוד מאחוריו. כשהיא הסתבכה בפלילים ונתבעה אזרחית, היא מיהרה להגיש הצעת חוק שתמנע את ההליך נגדה. אגב, גוטליב הודיעה שהחוק לא יחול עליה אישית בהליכים שבהם היא הסתבכה, מה שמוכיח כנראה שהצעת החוק שלה היא אלטרואיזם טהור (סליחה מראש על הציניות).
נחזור שוב לדברי ההסבר להצעת החוק של גוטליב. "הניסיון לטעון כי אמירות ומעשים של חבר כנסת אינם חסינים באופן מוחלט אינו מתיישב עם הוראות החוק הברור מאליו. לבית המשפט אין כל כלי להתערב, להעריך או לקבוע את מסגרת מילוי תפקידו של חבר הכנסת או מה נעשה למען מילוי התפקיד. אין זה מתפקידו של בית המשפט ואין בידיו הכלים להחליט מהו היקף תפקידיו של חבר הכנסת. לאור ריבוי תביעות המוגשות בימים אלה נגד חברי כנסת בניסיון להשתיקם, ולנוכח פסקי דין הדנים בשאלת החסינות ומבקשים לנגוס בעוצמתה ובחשיבותה, מוצע תיקון זה המבהיר את חשיבות החסינות המהותית לעבודת חברי הכנסת".
כאמור, הצעת החוק הזאת אושרה בוועדת שרים לחקיקה. כשהיא הגיעה השבוע לוועדת הכנסת לצורך הכנה לקריאה ראשונה, ההצעה "רוככה" אבל נשארה ביזארית לחלוטין. הצעת החוק המרוככת דורשת רוב של 75 חברי כנסת "בלבד" לצורך פתיחה בחקירה או הגשת תביעה אזרחית. אלא שהיא מציינת שהחסינות הזאת תחול גם על חברי כנסת לשעבר אם מדובר בעבירה שנעברה בתקופה שבה כיהנו כחברי כנסת.
הצעת החוק מחריגה כעת עבירות נוספות מלבד עבירות שוחד והפרת אמונים. היא מחריגה כעת גם עבירות ריגול, זנות ותועבה; גרימת מוות; הפרת חובת אחריות לחסרי ישע; הפרת חובת הורה או אחראי לקטין; סיכון החיים והבריאות; עבירות מין; עבירות כלפי קטינים ונכים; פגיעה בקטינים ובחסרי ישע, שוד, מרמה, סחיטה ועושק. מה לגבי המון עבירות אחרות? לגביהן משום מה עדיין מוצע לקבוע כי יידרשו 75 חברי כנסת כדי לאשר את הפתיחה בחקירה של חברי הכנסת וחברי הכנסת לשעבר. סתם כדי לסבר את האוזן עד כמה מדובר בהצעת חוק מטורפת, אסביר שהצעת החוק מחריגה סחר בסמים מהצורך באישור של 75 חברי כנסת לפתיחה בחקירה. לעומת זאת על עבירת גידול סמים כן יהיה צורך ששלושה רבעים מתוך 120 חברי הכנסת יקבעו אקטיבית שהמעשה לא נעשה במסגרת מילוי תפקידו או לצורך מילוי תפקידו של חבר הכנסת. גם על עבירת צריכת סמים יהיה צורך באישור של הכנסת שתקבע שחבר הכנסת לא צרך סמים למען מילוי תפקידו כחבר כנסת. קן הקוקייה של ממש.
מי ישמור על חברי הכנסת
במקום שהקואליציה תזרוק את גוטליב מכל המדרגות ותגיד לה: תפסיקי להתעסק בשטויות ובהטרלות, ותעסקי במה שבאמת חשוב לאזרח - הקואליציה זורמת עם ההצעה הזאת, ודיון שלם הוקדש השבוע בוועדת הכנסת להצעת החוק המופרעת הזאת.
הקואליציה הייתה יכולה לעסוק במקום זאת בקידום חוק הגירה, ואף לקבל רוח גבית מן המתחולל בארצות הברית, כאשר גם הרפובליקנים וגם הדמוקרטים מבינים שיש חובה לשנות ולהקשיח את מדיניות האכיפה נגד הגירה לא חוקית. ענייני הגירה מסעירים בימים אלו גם את אירופה. הכנסת הייתה יכולה לנצל את הימים הללו כדי לשים סוף להפקרות שמתחוללת בתחום זה שנים ארוכות. אבל לא, במקום זאת הקואליציה מעדיפה להתעסק בשטויות שאין להן שום סיכוי לא להיפסל בבג"ץ (ולהערכתי גם לא יעברו בכלל בקריאה שנייה ושלישית על ידי הכנסת). חברי הכנסת עסוקים בעצמם ובזכויות שלהם, ובעיקר בזכות היסודית של אחת מהן להפיץ קונספירציות מופרעות תוך ביצוע עבירה פלילית. זה לא באג חד־פעמי וזו לא נחלתה הבלעדית של טלי גוטליב. כך היה גם בכנסת ה־20. הכנסת חוקקה חוקים חסרי תועלת ותוחלת כמו "חוק ההמלצות". זוכרים את החוק הזה שקידם חבר הכנסת (והנאשם לעתיד בעבירות שוחד רבות) דוד ביטן יחד עם דוד אמסלם?
הקואליציה התגייסה כדי לחוקק חוק חסר חשיבות שאומר שכאשר המשטרה מסיימת לחקור פרשה, אסור לה להעביר לפרקליטות מהי המלצתה בנוגע להגשת כתב אישום. אולם החוק בסופו של דבר החריג וקבע כי המשטרה תורשה לעשות זאת, אם היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט ביקשו את עמדת המשטרה. כמו כן, החוק לא מאפשר למשטרה לפרסם שהיא המליצה להגיש כתב אישום, אך החוק כן מאפשר למשטרה לפרסם שהתבססו ראיות או כל ניסוח מתחכם אחר. המדינה כולה רעשה סביב החוק הזה, שלא הועיל לאזרחים כלום. באותה נקודת זמן מיצב כחלון את עצמו (להערכתי, ויש לי ראיות לכך, בתיאום עם נתניהו) כמגן מערכת המשפט. הקואליציה דאז בזבזה את האשראי שהיה לה לצורך חוקים קיקיוניים או חסרי חשיבות לאומית, או סתם כילתה את זמנה במאבק הכושל נגד הקמת תאגיד השידור הציבורי, במקום לקדם פסקת התגברות על ענייני הסתננות והגירה. השר דאז כחלון הודיע שהוא לא יטיל על כך וטו, ויאפשר לקדם את פסקת ההתגברות הזאת. הקואליציה העדיפה להתעסק בשטויות.
העיסוק בגחמות של גוטליב, מיליבצקי ועוד ועוד הן פשע בעבור הציבור הימני האידאולוגי. שר המשפטים יריב לוין הודיע בפירוש שהוא תומך בהצעת החוק של גוטליב. זו הרפורמה שאתה רוצה לקדם? מה הרציונל?
החוק של שמחה רוטמן, שמתערב בניהול הפנימי של תקציב של לשכת עורכי הדין, הוא אולי הגיוני, אבל אין שום היגיון בזה שהקואליציה מתעסקת באזוטריה הזאת במקום בדברים המהותיים שבאמת משפיעים על חיי האזרחים. עוד לפני שמדברים על הימצאותנו במלחמה מרובת חזיתות, עוד לפני שמדברים על עשרות החטופים שמוחזקים בשבי חמאס, עוד לפני שמדברים על המשבר הכלכלי, על מצב החינוך, ועוד ועוד – חייבים להודות שהממשלה הזאת מוכיחה היטב מדוע אתה מצביע ימין ומקבל את הטמטום המוחלט. בעבר טענו שרפורמות חשובות לא עוברות בגלל ציפי לבני או אהוד ברק, אחר כך האשימו את יאיר לפיד, בהמשך את משה כחלון, ולאחר מכן את גלנט, והרשימה עוד ארוכה. הצעת החוק של גוטליב היא הוכחה לכך שרפורמות חשובות לא מקודמות מסיבה פשוטה הרבה יותר: חברי הכנסת הרבה יותר מתעניינים בזכותם לגדל סמים או למכור מזון מפוגל מאשר בקידום חוק יסוד ההגירה. ולתפארת מדינת ישראל.
אגב, החוק של גוטליב, שכאמור נתמך על ידי הקואליציה, חותר תחת כל העיקרון של ממשלת הימין, שלא יכול להיות שהמשטרה תחקור את עצמה, ששופט עליון בדימוס יכהן כנציב תלונות הציבור על שופטים וידון בעניינם של שופטי עליון, ששופטים ימנו שופטים, ועוד ועוד. אבל לעיקרון הזה מתברר שיש חריגה. חברי הכנסת ידונו על עצמם אם ניתן לחקור אותם או להגיש נגדם תביעה. ותחולת החוק הזה היא כבר מהכנסת הנוכחית. כלומר חברי הכנסת ממש מחוקקים נגד האפשרות לחקור את עצמם. כשאין בושה וכשאין מדיניות אמיתית – זו התוצאה. בסוף כל הטרלה כזו יושב מסתנן סודני עם נרגילה ונקרע מצחוק.
לתגובות: [email protected]