שבוע חלף מאז הכריז שר המשפטים יריב לוין כי ממשלת ישראל החלה רשמית את תהליך הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, ובינתיים הממשלה ממשיכה במרץ את השלבים לקראת פיטוריה.
התהליכים מתקדמים כרגע בשני צירים עיקריים: הראשון, הציר הפרוצדורלי הדרוש כדי להצביע על פיטוריה בממשלה.
השני הוא הציר המהותי, שבו הממשלה מציגה בפני הציבור את הסיבות שבגללן היא סבורה שהיועצת המשפטית לממשלה אינה יכולה להמשיך בתפקידה.
במהלך השבוע קבע השר לוין את לוחות הזמנים הראשוניים לצורך הליך ההדחה, כאשר הודיע כי ההצבעה הראשונית בממשלה, הצבעת אי האמון ביועצת, תתקיים בישיבת הממשלה הבאה שתיערך ביום ראשון, 23 במרץ. בתוך כך נמשכים המהלכים למינוי שני החברים החסרים בוועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה. על פי התקנון, לאור החלפת הממשלה לפני כשנתיים, שניים מחבריה נאלצו לפרוש. מדובר בשר משפטים לשעבר ובחבר כנסת. שני התפקידים הללו נבחרים בכל כנסת מחדש. מינוי חברי ועדת האיתור החסרים נדרש נוכח מסקנות ועדת שמגר בעניין מינוי יועצים משפטיים לממשלה, שמחייבות הצבעה בוועדת האיתור על הצבעת אי האמון ביועץ המשפטי לממשלה, לפני ההצבעה הסופית בממשלה על הפיטורין.
בניגוד לדיווחים שפורסמו לאורך השבוע מאז הכרזתו של לוין, על פיהם כל שרי המשפטים לשעבר סירבו להצטרף כחברים בוועדה לצורך הדחתה של בהרב־מיארה, שני שרי משפטים דווקא כן מוכנים, ואף מעוניינים, להשתתף בהליך. מדובר ביושב ראש הכנסת אמיר אוחנה, ובשר החוץ הנוכחי ושר המשפטים הקודם גדעון סער. סער היה מי שמינה את בהרב־מיארה בזמן ממשלת בנט־לפיד, ובשבוע שעבר פרסם פוסט ארוך ובו אמר כי הוא טעה במינוי שלה, וכי אין היא ראויה ויכולה להישאר בתפקידה. על פי גורמים בסביבת לוין, הפוסט של סער נועד להכשיר ציבורית את כניסתו לוועדת האיתור, והוא כנראה יהיה שר המשפטים לשעבר בוועדה. בתוך כך נמשכות הבדיקות באשר לאפשרות למנות לוועדה את שר המשפטים לשעבר משה ניסים.
הסיבה שבעקבותיה סער יכהן בוועדה, ולא אוחנה, נובעת מהרצון של לוין להקשות ככל הניתן על בית המשפט העליון לבטל את החלטת הפיטורין. החשש של שר המשפטים הוא שמכיוון שאוחנה מכהן כיושב ראש הכנסת, ינצלו זאת שופטי העליון כדי לטעון שבעת שהוא משמש בתפקיד זה הוא לא יכול לייצג בוועדה את התקן ששמור לממשלה. יש לציין שבדוח ועדת שמגר לא כתוב באף סעיף כי הדבר אינו אפשרי, אך בסביבת לוין מעוניינים במקדמי ביטחון למהלך.
לצד הצעדים הפרוצדורליים, שר המשפטים התכונן למערכה התודעתית על המהלך, ולמעשה להכנת מעין 'כתב אישום' נגד היועצת המשפטית על התנהלותה אל מול הממשלה מאז בחירתה. מדובר במסמך בין 886 עמודים, עם 85 נספחים שבהם שרי הממשלה פירטו את התלונות שלהם המלמדות כיצד היועמ"שית וצוותה למעשה מסנדלים את עבודת הממשלה בשורה בלתי נגמרת של נושאים. מדובר באחת העילות העיקריות לפיטוריו של יועץ משפטי, לפי החלטת הממשלה שהתבססה על מסקנות ועדת שמגר.
להילחם בפשיעה בידיים קשורות
הזעם שהצטבר כלפי היועמ"שית במהלך השנתיים שבהן הממשלה מכהנת לא נוצר בחלל ריק. מפאת היקף הטענות של הממשלה וחבריה כלפי בהרב־מיארה, אין אפשרות לסקור את כולן בכתבה אחת. על כן בחרנו להתמקד בנושא שקיבל באופן יחסי מעט תשומת לב. הכוונה היא לנטרול אחד הכלים העיקריים שיש לממשלה, כל ממשלה, כדי לקדם את מדיניותה - חקיקה ממשלתית. "היועמ"שית לקחה בשבי את החקיקה הממשלתית, על מנת לשרת את האג'נדות שלה", אומרים גורמים רבים לאורכה ולרוחבה של הממשלה, שאיתם שוחחנו בימים האחרונים.
הדברים הללו אולי נשמעים קשים, אך הם מתארים בצורה מדויקת למדי את החוויות של שרי הממשלה. את הכוח הזה צבר הייעוץ המשפטי לממשלה בעקבות העובדה כי כל חקיקה ממשלתית צריכה לעבור דרכו, לצורכי הכנה. "האמת היא שהצורך שהליכי הכנת החוק וכתיבתו יעברו דרך הייעוץ המשפטי הם הגיוניים לחלוטין", אומר עורך הדין אהרן גרבר, סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת. "בסוף, השרים רוצים לקדם מדיניות, אך בדיוק כמו בעולם ההייטק, הם לא אלה שיודעים לכתוב את הקוד כדי להוציא את התוכניות אל הפועל. לשם כך יש את אנשי המקצוע, שיודעים להפוך את הרצון של השרים לנוסח חוק. לכן במקור חוקים ממשלתיים עוברים דרך הייעוץ המשפטי. הבעיה היא שהייעוץ המשפטי החליט לנצל זאת כדי לקדם את האג'נדות שלו, ולא את האג'נדות של השרים".
ואיך הוא עשה זאת?
"זה חלק מהפוליטיזציה של הייעוץ המשפטי, ובמובן מסוים גם חלק מהמשפטיזציה ואף הפליליזציה של המרחב הפוליטי. המצב הטבעי, שבמשך שנים גם עבד יחסית בסדר, הוא שהייעוץ המשפטי עובד עם השרים והממשלה בכללותה בצורה סבירה ואפילו יותר מזה. גם אם היו חילוקי דעות, ובהחלט היו, עדיין מצאו את הדרך לעבוד יחד. בכל הקשור לכהונה של בהרב־מיארה אל מול הממשלה הנוכחית, זה פשוט לא קורה. הייעוץ המשפטי לא יכול לעצור חוקים. הוא יכול להעביר את ההשגות שלו, אבל הוא לא יכול למנוע חקיקה. אבל בשנתיים האחרונות זה קורה שוב ושוב, באין־ספור תחומים".
איך מצד אחד הוא לא יכול למנוע חקיקה, ומצד שני במציאות זה אכן מה שהוא עושה?
"זה לב הבעיה. הרי מדובר במציאות אבסורדית. הטיעון למנוע חקיקה מתבסס על סתירה של החוק המבוקש לעומת חוקים קיימים, בדגש על חוקי יסוד. הבקשה של הממשלה מהייעוץ המשפטי זה למצוא את הנוסחה שבה הרצון של הממשלה כן יעמוד בתנאים של חוקי היסוד וחוקים קיימים אחרים. כלומר העבודה של הייעוץ המשפטי היא לא להגיד שהמהלך של הממשלה נוגד את החוק, אלא לבנות את התשתית שבה אפשר יהיה ליישם אותו. אבל הייעוץ המשפטי, במיוחד בכהונתה של בהרב־מיארה, פעם אחר פעם מחליט בעבור הממשלה שהמדיניות שהיא רוצה לקדם לא חוקית. הוא למעשה קובע את סדר היום הפוליטי־מדיני, תוך שהוא מבטל את נבחרי הציבור".
למה הממשלות אפשרו את זה עד כה?
"זה תהליך זוחל. והאמת היא שבעבר הלא מאוד רחוק הממשלות אכן לא הסכימו שהייעוץ המשפטי ימנע חקיקה. בתקופתה של איילת שקד כשרת המשפטים החליט הייעוץ המשפטי לנסח מסמך שנקרא המדריך לחקיקה. שקד התנגדה למסמך הזה, אך זה לא עצר את מנדלבליט מלפרסם אותו, לצורכי עבודה פנימית כמובן. במסמך הזה הם כותבים במפורש כי אף שתפקיד העל שלהם זה לעזור לממשלה לממש את מדיניותה, בפועל תפקידם הוא גם לשמש כ'שומר סף', 'להגן על האינטרס הציבורי' ועוד שלל מילים שבפועל אומרות שהם לוקחים לעצמם את הסמכות והיכולת לקבוע לממשלה את סדר היום שלה. זה מצב אבסורדי. שקד וציפי לבני אמרו במפורש שוב ושוב כי לייעוץ המשפטי אין שום סמכות וטו על חקיקה. אבל העמדה הזאת נשחקה דה פקטו לאורך השנים, והגענו למצב שבו הייעוץ המשפטי מעכב בפועל חקיקה שהוא לא מעוניין בה, כשהשיא הוא מה שאנחנו רואים בשנתיים האחרונות".
התהליך הזוחל הזה הגיע למחוזות אבסורדיים למדי, כאשר הייעוץ המשפטי לא רק משתמש בכוח שיצר לעצמו כדי לכפות על הממשלה את עמדתו, אלא גם כדי להזיק ספציפית לגורמים שאינם מוצאים חן בעיניו ועל מנת לקדם מהלכים פוליטיים שהוא דוגל בהם. אחת הנפגעות העיקריות מהתנהלות זו הייתה מפלגת עוצמה יהודית על שריה, שהיועמ"שית הקפידה להתנגח מולה. לכן כבר בנובמבר 24', כשהשר לוין ביקש מחברי הממשלה לשלוח מסמכים שמפרטים את האירועים שבהם היועצת המשפטית מנעה את קידום תוכניותיהם ומדיניותם, עוצמה יהודית הייתה מהראשונות להגיש מסמך מפורט ובו יותר מ־20 דוגמאות בנושא. בצמרת התחומים המפורטים באותו מסמך ניצבת סוגיית ההתמודדות בפשיעה בחברה הערבית.
"תוקפים אותנו, ולכאורה בצדק, על כך שאנחנו איבדנו שליטה על הפשיעה בחברה הערבית", אומרים בכירים בסביבת בן גביר. "באמת בתקופה שבן גביר כיהן כשר, הנתונים הגיעו לשיא. אבל מה יכולנו לעשות כשכל מהלך שהצגנו, ומדובר על כל מהלך שכזה, נתקע ונבלם על ידי היועצת המשפטית לממשלה?".
הדוגמאות שמציגים אנשיו של בן גביר יוצרות תמונה מטרידה במיוחד בנוגע לתפקודה של היועצת המשפטית לממשלה בסוגיית הפשיעה בחברה הערבית. "היועמ"שית תוקעת כבר חודשים ארוכים, לפעמים קרוב לשנתיים, שורה של חוקים. חוק האזנות סתר, חוק הפרוטקשן, מניעת מתן אפשרות למשטרה לעשות שימוש בכלים טכנולוגיים שעברו ריסון, קידום צווי הרחקה מנהליים והרחקה של 'פצצות מתקתקות'. זאת רשימה חלקית מאוד של כלים שאיתם ניסינו להתמודד עם הפשיעה בחברה הערבית, והיא עצרה אותנו", אומרים הבכירים.
מה ההשלכות של זה?
"בפשטות, אנחנו יודעים שהעברנו התרעות, שהמשטרה הזהירה שאין לה יכולת למנוע פשיעה, התריעה על מקרים ספציפיים, ובגלל האיסורים שהיועמ"שית הטילה אנשים נרצחו. היה אפשר למנוע את המוות שלהם. אבל לה היו חשובים דברים אחרים".
כמו מה למשל?
"קח לדוגמה את פרשת הרוגלות. רוגלה היא בסוף תוכנה. הבעיה בה היא אופן השימוש בכלי. פרשת הרוגלות שהתפוצצה לפני כמה שנים הצביעה על כך שנעשה שימוש בעייתי ביותר בכלים הללו. לכן לקחו אותם מהמשטרה, ומאז אין למשטרה תוכנות כמו פגסוס. אלא שמדובר בכלי חשוב למאבק בפשיעה חמורה. המשטרה התחננה לקבל בחזרה את הכלי הזה, ואנחנו ישבנו עם אנשי הייעוץ המשפטי כדי לדאוג שהכלי הזה ישמש למטרות מאוד ספציפיות, שנועדו למנוע רציחות, בעיקר בחברה הערבית. הגענו להסכמות בשורה ארוכה של נושאים, כולל בנושא מרכזי כמו ניוון הכלים הללו, שיש להם יכולת נרחבת מאוד לפרוץ לסלולרי של אנשים, והחברות שמספקות את התוכנות הללו הסכימו כמובן להגבלת היכולות ויצאנו לדרך. אלא שאז היועמ"שית החליטה להתנות את האישור שלה לשימוש בכלי למלחמה בפשיעה מאורגנת ורציחות בחברה הערבית בתנאי שלתוך רשימת העבירות שכנגדן הכלי הזה מיועד, ייכנסו גם עבירות שוחד למיניהן של נבחרי ציבור ובכירים במגזר הציבורי. מה הקשר בין הדברים? כלום. אבל היא יכולה לעכב את האישור שלה בנושא, אז היא מנצלת את זה. בינתיים הציבור משלם את המחיר".
ברשימת החוקים שהיועמ"שית מנעה בתחום ההתמודדות בפשיעה בחברה הערבית ישנם גם חוקים שהיא עצרה, כשלאחר מכן היא הודתה בתשובות לבית המשפט כי כבר בחוק כיום אין שום מגבלה בתחום. הדוגמה לכך היא האזנות סתר, שאף שהתשתית החוקית לשימוש בהן קיימת כיום, היועמ"שית הגבילה אותו בהתמודדות אל מול הפשיעה הערבית. גם כאן, לפי מקורבי בן גביר, בגלל רצונה להרחיב את הסמכויות בו בכל הקשור לחקירות כנגד אישי ציבור.
לפי אנשי עוצמה יהודית, המאבקים של בהרב־מיארה נגד בן גביר ומפלגתו לא נעצרו בתקיעת חוקים או בפסילת מדיניות שהמפלגה קידמה, כולל הצעת מחליטים בממשלה שעל פיה ערך הציונות יהיה אחד הערכים שיהיה להם משקל בקבלת החלטות ביצועיות, בדומה לערכים כמו ערך השוויון. מדובר גם בדרישות ביזאריות, כמו להוריד ציוצים וסרטונים שבן גביר העלה לרשתות החברתיות, כי הם צולמו בלשכתו במשרד לביטחון לאומי, ו"מכיוון שמדובר במשאב ציבורי אסור לעשות בו שימוש לצרכים פוליטיים".
מבחן האזרח הפשוט
הדוגמאות של אנשי עוצמה יהודית הן חלק קטן מתוך מגוון האירועים שבהם הייעוץ המשפטי פעל נגד הממשלה, בדגש על מניעת העברת חקיקה ממשלתית. כתוצאה מכך הממשלה נאלצה להעביר את החוקים המדוברים כהצעות חוק פרטיות של חברי כנסת מהקואליציה, שם לייעוץ המשפטי לממשלה אין סמכות ויכולת לעצור את תהליך החקיקה.
"זה מצב אבסורדי. מגיעים אליי שרים שהתבקשו בוועדות השונות בכנסת להעביר חקיקה בשלל נושאים, והם אומרים שהם לא יכולים לעשות זאת כי היועמ"שית תוקעת את החקיקה הממשלתית", אומר יושב ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן. "הנושא הזה הפך להיות כל כך בוער, שגם ניהלנו עליו דיונים בוועדה. הדוגמאות לכך לא נגמרות".
יש נושאים ספציפיים שבהם היא מונעת חקיקה, או שמדובר באירוע כללי?
"כללי לחלוטין. בראש ובראשונה צריך לדבר על הרפורמה המשפטית. לוין פנה לבהרב־מיארה עם רשימת הנושאים שהוא רוצה לתקן במערכת המשפט, וביקש ממנה לעשות את העבודה שלה ולהכין תזכירי חוק בנושא. אבל היא פשוט צפצפה עליו, וסירבה להגיש כל הצעה שהיא. זאת דוגמה, אבל באמת שיש עוד רשימה ארוכה מאוד".
זאת דוגמה פוליטית, שאפשר לתאר אותה כאירוע נקודתי וחריג.
"רק שזה תחום אחד מתוך המונים. זה מגיע למחוזות אבסורדיים של חוסר יושרה קיצוני, כמו שרואים בסוגיית הפשיעה המאורגנת והפשיעה במגזר הערבי. היועצת המשפטית היא זאת שעומדת בראש צוות העל לריכוז המאמצים למלחמה בפשיעה המאורגנת ובפשיעה בחברה הערבית. אחד הצוותים בצוות העל הזה הוא צוות חקיקה. בוועדת החוקה ערכנו ישיבת מעקב על עבודת צוות העל, בדגש על צוות החקיקה, וביקשנו לראות את הפעולות שהוא עשה. צוות החקיקה הגיע אלינו עם רשימת הישגים שכל מה שמופיע בה אלה הצעות חוק פרטיות, כי כשהדברים הוגשו כהצעת חוק ממשלתית, הם מנעו ממנה לעבור. ולא מדובר רק בהצעות חוק של הממשלה הזאת, אלא גם בהצעת חוק ששרן השכל העבירה בממשלה הקודמת כהצעת חוק פרטית, כי גם אז הייעוץ המשפטי לא היה מוכן להעביר את ההצעה כהצעה ממשלתית".
בניגוד למה שניתן לטעון, התנהלותה של היועצת המשפטית לא נובעת ממגבלות אמיתיות שהיא מוצאת בחוקים שהממשלה רוצה להעביר. העובדה כי צוותי החקיקה שלה מתגאים בחוקים שעברו בחקיקה פרטית כהישגי חקיקה שלהם היא רק ראיה אחת בנושא. ראיה נוספת, מהותית הרבה יותר, ניתן ללמוד מהמקרה הבא, שבו הייעוץ המשפטי לממשלה התנגד לחקיקה פרטית בנושא שר נוסף במשרד קיים, שהעתיקה מילה במילה את נוסח החוק שאנשיה של בהרב־מיארה ניסחו בעצמם עבור ממשלת בנט־לפיד.
"המלאכה הזאת הוטלה עליי בפתיחת הכנסת הזאת", אומר רוטמן. "קידמתי אותה כהצעת חוק פרטית, ולא כהצעת חוק של הועדה, והנחתי על השולחן את ההצעה שהייעוץ המשפטי הכין לממשלת בנט־לפיד. אבל נציגי היועמ"שית לא טרחו לבדוק מה החוק המדובר, אלא הגיעו לוועדה ואמרו שהם לא יכולים לתמוך בחוק וצריך לעצור את החקיקה שלו, כי לא נעשתה עבודת מטה לגביו כדי לבדוק את ההשלכות שלו. כשאמרתי להם שזה טיעון הזוי, כי מדובר בחוק שהם ניסחו, הם התחילו לגמגם. אנחנו מדברים על הימים הראשונים של כהונת הכנסת, עוד לפני הסכסוכים הגדולים. כלומר מדובר היה בהתנגדות אלינו כממשלה, בלי קשר למה שאנחנו מקדמים, מהשנייה שנבחרנו. לא באמת צריך יותר מזה כדי להוכיח שהממשלה לא יכולה לעבוד עם היועמ"שית".
מסמך הראיות החריף נגד היועצת המשפטית אומנם מלמד כי אכן אין אמון בין הצדדים, ואכן אין אפשרות לנהל הליכי עבודה מתוקנים בין הממשלה לייעוץ המשפטי שתחת בהרב־מיארה, אך כלל לא ברור כי פיטוריה אכן יצאו לפועל. גם בסביבת לוין אומרים השבוע ל'בשבע' כי הם מעריכים שמדובר "בסיכויים נמוכים למדי". הסיבה לכך היא העתירות לבג"ץ שיגיעו לאחר ההצבעה הסופית על פיטוריה.
"אנחנו מדברים על תהליך ארוך, שייקח כמה חודשים", אומרים בסביבת שר המשפטים. "ולמרות שהוא אמור להיות מקצועי, הוא יהיה מאוד פוליטי. בוועדה כנראה יש לנו רוב שימליץ על הדחתה, גם אם השופט גרוניס, שהתנגד למינויה במקור, יצביע נגד הפיטורים. אבל הבעיה היא שבג"ץ יחפש מתחת לשטיח דרכים לבטל את ההחלטה, ואם הוא לא ימצא כאלה הוא ינסה להמציא הלכות חדשות שישאירו אותה בתפקיד".
אז בשביל מה לצאת למהלך הזה? הרי הנזק יכול לעלות על התועלת, כמו שראינו בהפגנות נגד הרפורמה.
"איזה נזק יכול להיות? שיפגינו נגד הממשלה? בכל מקרה עושים את זה, בלי קשר למה שאנחנו עושים וגם בלי קשר למלחמה. ההפגנות נגדנו החלו בשנייה שנכנסו לכהן. איזה נזק נוסף יכול להיות? שלא נוכל לעבוד עם היועמ"שית? למה, היום אנחנו יכולים לעבוד מולה? אין פה באמת הפסד".
"הבעיה הגדולה של כל התהליך הזה היא שהוא נצבע בצבעים פוליטיים, אף שהוא אמור להיות מקצועי לחלוטין", אומר גרבר. "הרי כל הסיבה שהתהליך הזה נוצר היא למנוע עוד פרשות כמו בראון חברון. אבל אנחנו נמצאים במצב שבו מערכת המשפט הפכה לשחקן פוליטי מרכזי, כך שכל התחומים הללו הפכו לשיח פוליטי. זה חלק מהנזק של מערכת המשפט ושל התנהלותה בעשורים האחרונים".
אם ננסה לשמור על המחוזות המקצועיים והענייניים, על פי העילות לפיטוריה והמציאות שאנחנו מכירים בפועל, יש עילה לממשלה לפטר אותה?
"ודאי. בשבוע האחרון כולם נהיו משפטנים דגולים שיודעים לדבר על מסה קריטית של ראיות ושלל מונחים שכאלה. אבל האמת הפשוטה היא שכל אזרח בישראל שהיית שואל אותו את השאלה הזאת לפני שבועיים היה אומר לך שאין אמון בין הממשלה ליועמ"שית, והצדדים לא מצליחים לעבוד יחד. זאת עילה מרכזית לפיטוריה".