ראש חטיבת הפח"ע במוסד לשעבר, עודד עילם, כיום חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מתייחס בראיון לערוץ 7 למשולש היחסים בין ארה"ב, ישראל וחמאס על רקע נושא החטופים וההיערכות לחידוש המלחמה.
לדבריו, גם הממשל האמריקאי מצוי בבלבול ואינו משדר מסרים אחידים, מה שמקשה על יצירת מדיניות ברורה מול חמאס.
"טראמפ דיבר על טרנספר ולא הזכיר את העובדה שזה לא יהיה מרצון, אחרי לחץ של המדינות הערביות הוא נסוג ומדבר על טרנספר מרצון. הוא שולח מסרים לא קונסיסטנטיים כדי לייצר דיאלוג כלשהו עם החמאס. לכן יש כאן בעייתיות", אומר עילם.
עם זאת הוא מציג בדבריו מספר הערכות יסוד: "לחמאס יש אינטרס להאריך את הפסקת האש, גם במחיר פעימת שחרור נוספת, כי הפסקת האש הזו היא חמצן ואוויר לחמאס שמאפשר לו להראות שרידות ויכולת שיקומית מסוימת. לכן לחמאס יהיה אינטרס להאריך את הפסקת האש הזו, בוודאי עד סוף הרמאדן ואולי גם אחריו. לישראל יש אינטרס דומה. אנחנו במקום שבו אנחנו רוצים לנסות להציל כמה שיותר חטופים ולכן אני מעריך בזהירות שהסבב הזה של השיחות יביא לסוג של הארכת פעימה. לגבי מה שיהיה אחרי זה, זה סיפור אחר לגמרי".
האם ישראל תוכל להכיל את השלכות המהלכים שבהם חמאס חפץ, כלומר המשך הפסקת אש? אולי בגלל המציאות הביטחונית החדשה שנוצרה בגזרת עזה? הוא סבור שכן. "אנחנו נמצאים היום בעליונות צבאית כמעט מוחלטת בעזה. אנחנו יכולים להתניע במהירות מהלכים צבאיים. את ציר פילדלפי, שהיה אתוס אימתני, כבשנו בפחות מיממה, ולכן ישראל כיום במקום שבו היא יכולה לייצר סוג של ויתור של מנצחים".
האם היכולת הזו כוללת גם את ההתמודדות עם השלכות שחרור מחבלים שצפויים להיות בעלי רקע טרוריסטי חמור יותר ובהיקפים רבים יותר? הוא סבור שאין מנוס משחרור מחבלים מתועבים אם רוצים להגיע לעסקה של ממש. עם זאת, הוא אומר, "ישראל צריכה להציב תנאי ברור אחד לחלוטין לכל המשך מהלך, לא נשחרר מחבלי נוח'בה בשום אופן ושום קונסטלציה", הוא אומר ולשאלתנו מרחיב את ההגדרה הזו גם למנהיגי טרור וארכי מחבלים כדוגמת מרואן ברגותי.
עוד מוסיף עילם ואומר: "אני שומע שיח על צורך להגיע להסדרה ומהלכים של הליגה הערבית שמדברים על סוג הסדר בעזה. לצערי אני לא רואה קונסטלציה שבה נגיע למימוש מטרות המלחמה – פירוז עזה לחלוטין, פירוק החמאס מנשקו ופירוק היכולת השלטונית שלו ומדובר בשאיפה של חמאס להגיע למתכונת החיזבאללה שבה יש פרונט של אנשים עם חליפות שמייצרים מהוגנות בינלאומית אבל מי שיכתיב את המהלכים תהיה המפלגה של האחים המוסלמים, כלומר החמאס שתהיה המיליציה החמושה המשמעותית ביותר בעזה. אנחנו לא יכולים לדבר כזה לקרות בשום אופן, ולכן לצערי אין לנו ברירה אלא בשלב הבא לכבוש את כל עזה עד הסנטימטר האחרון, לנקות את חמאס מנשקו בתהליך שייקח שנה או יותר ורק לאחר מכן להעביר באופן מבוקר והדרגתי את השליטה לגורמים אחרים, מקומיים או משולבים עם כוחות בינלאומיים. כל רעיון אחר, שכוח אחר יעשה עבורנו את השירות הזה, הוא ללא אחיזה במציאות. אף אחמד מהאמירויות לא יפזר הפגנות ואף יורגן מדנמרק לא יילחם בבוזזים".
הוא מסכם וקובע כי הדרך ליצירת מציאות חדשה בעזה עוברת "אך ורק באמצעות כיבוש, החזקה, ניקוי ובאופן הדרגתי העברה לידיים אחרות".
בהתייחס לשיקום הרצועה הוא מדגיש כי מדובר במה שהוא מכנה כ"הגביע הקדוש", שלב שאותו ישראל לא יכולה לתת כמחווה או כתוצאה מלחץ בינלאומי אלא כקלף שישחק לטובתה. "אין סיבה שנאפשר את שיקום עזה ונהפוך את השבעה לאוקטובר כפרויקט תמ"א פינוי בינוי. אסור לתת פרס לג'יהאד בדמות שיקום מיידי. צריך לזכור שבסוריה, בירדן טורקיה ועיראק יש 3.3. מיליון פליטים שחיים באוהלים 13 שנה. בפקיסטן 700 אלף אפגנים בתנאים הללו 11 שנים. אין שום הכרח או ציווי אלוהי לשקם מחר בבוקר את עזה. שיקום עזה צריך להיות חלק מתהליך רחב שכולל גם שינוי מערכת החינוך ופרטים רבים נוספים".
על דבריו אודות השלב הנוכחי, שאלנו את עילם כיצד ניתן לקיים מו"מ כאשר ברור לחמאס שלאחריו ישראל מתכוונת לכבוש את הרצועה ולחסל את יכולותיו, שהרי מדובר בארגון מחושב שהקולות הישראליים הללו מביאים אותו למסקנה שאסור לו להתקדם בפעימות שחרור החטופים.
על כך הוא משיב ואומר כי אכן יש לשנות את הרטוריקה של ההנהגה הישראלית ולפעול מתוך תפיסת 'בתחבולות תעשה לך מלחמה'. עלינו "להרדים את החמאס ולא לייצר אצלו רמה של עוררות. הם לא מטומטמים. הם מבינים את הסיטואציה. לא ניתן לנהל מו"מ כשאנחנו אומרים שבסוף המו"מ נהרוג אותו. נצטרך לשנות רטוריקה. יש בזה קושי פוליטי פנימי, אבל זה מה שצריך, ולאחר מכן לעשות את מה שצריך לעשות בעזה".