המוסיקאי אביחי פרץ מתארח באולפן ערוץ 7 לשיחה על יצירה, אמנות וגם על אתגר המילואים שמשתלב ביצירה המוסיקאלית שלו.
פרץ מספר על ילדותו שבה נולד הקשר הראשוני למוסיקה כאשר ראה כיצד משפיעה המוסיקה שהתנגנה ברדיו שבמטבח על אמו, כך גם הפיוטים ששמע אביו בבית הכנסת ואף המוסיקה הקצבית יותר, הלועזית ששמעה אחותו מהחדר למעלה. "הייתי רואה את אימא עומדת במטבח ופתאום יש לה דמעה בעין וכילד רציתי להבין איך קורה שמוסיקה נכנסת כך ללב", הוא אומר.
כנער כבר החל לכתוב שירים משלו וכתלמיד בישיבה הגבוהה באיתמר המשיך את היצירה בתמיכתו והדרכתו של הרב רונצקי ז"ל, ראש הישיבה אז, שהנחה אותו להקדיש שעה ביום למוסיקה לצד יום הלימודים המלא.
בהמשך שטף החיים של צבא, נישואין, לימודים וילדים דחק הצידה את המוסיקה ורק שנתיים לפני המלחמה, כשהוא בן 38, יצא לאור שירו הראשון ששמו 'מילואים'. אביחי חולק איתנו כמה שרות מהשיר המתאר את הקושי והמירמור שמתלווים לקבלת צו המילואים ועם זאת בסוף מתגברים על התלונות ומגיעים למילואים. כשיצא השיר פנה אליו דובר צה"ל והגדיר את השיר כהמנון המילואים ויחד עם קצין מילואים ראשי מצא את עצמו מתראיין על הסיפור שמאחורי השיר.
לאחר הצלחת השיר הראשון הוציא שיר נוסף וכבר כשכבר נערך לסבב הופעות שכבר הוזמן פרצה המלחמה והוא הוקפץ במהירות לצפון כאשר החשש היה פריצה של חיזבאללה את הגבול, "שם הבנתי שאנחנו הקו הראשון של האש", הוא אומר ומספר על הרגעים בהם הבין יחד עם חבר שלא בהקדם הוא עומד לחזור הביתה. הם קיטרו ובכו, אבל נשארו, ספגו ירי טילי נ"ט ולאחר חודש חזר מסבב המילואים וכתב את השיר 'אני עוד חי' כביטוי לאמונה שעוד יבואו ימים טובים, אמונה שלטעמו לא לכולם היא וודאית.
פרץ מעיר שהתקווה הזו שעוד יבואו ימים טובים רלוונטית גם לחבריו מהשמאל החשים פחד של ממש מהאירועים המתרחשים במדינה וזקוקים לאמונה שאכן עוד יהיה טוב ואין מקום לייאוש.
"למוסיקה יש יכולת לחבר", הוא אומר ומספר על הזמנה שקיבל ממכינה חילונית שמגיעה לשומרון ומבקשת שיופיע בפני התלמידים. החיבור בא לידי ביטוי גם באולפן ההקלטות כאשר כל אחד מהשותפים מביא ליצירה המשותפת את הפן האישי שלו.
עוד הוא מציין את התחושה שהמלחמה הטמיעה בקרב רבים שנכון לעשות וליצור לפני שיהיה מאוחר מדי. המלחמה עוררה גם ספק אם נכון להקליט כעת שיר שמח כאשר המלחמה עוד נמשכת ואיתה גם אחינו החטופים עוד מוחזקים בידי חמאס, ועם זאת, הוא אומר, השמחה יכולה להיפתח באופן מלאכותי ובהמשך להתפרץ באופן עמוק ואמיתי יותר.