פרשת ויקרא מפרטת את החובות השונות של הקרבת קורבנות ככפרה על חטאים.
הפירוט הוא על פי המדרג החברתי, מן האיש הפשוט ועד הנשיא, וכן בין העני לעשיר.
כל אדם נושא באחריות על פי דרגתו ועל פי יכולותיו.
מדובר בחטאים שנעשו בשגגה שעל האדם לשאת באחריות עליהם.
מערכת זו, המטילה על כל אחד מישראל אחריות אישית, בולטת במיוחד, לדעתי, בניגוד לתפיסה המודרנית של בלמים ואיזונים והאמונה העיוורת בכוחות השוק.
במאה ה־18, יחד עם הפריחה של הפיזיקה המודרנית ובעקבות ניוטון, התפתח המיתוס של התנועה המתמדת - האמונה שהטבע כולו פועל כמכונה משומנת בתנועה שאיננה פוסקת, ולא תפסוק לעולם. בתקופה זו רבו הניסיונות ליצור מנוע שיפעל ללא הפסקה.
כמו כן, האמונה בתנועה מתמדת הביאה את אדם סמית להאמין שכוחות השוק לבדם הם המניעים את השוק בלי שום צורך ברגולציה.
כך, סברו רבים, פועלת גם הדמוקרטיה המודרנית. הרשות השופטת, המחוקקת והמבצעת פועלות כמכונה משומנת בתנועה מתמדת בלי צורך בסמכות אחת שתאזן את כולם. תפיסה זו גרמה לבני האדם לזלזל באחריותם האישית, במוסר האישי ובדת. די בטבע האדם, בטבעה הבריא של החברה, כדי לשמר את השוק המשגשג בחברה דמוקרטית.
אולם טוב לשוב וללמוד את דברי התורה הקדושה. אין חברה בריאה בלי מוסר, ואין חברה משגשגת בלי נטילת אחריות. חברה איננה מכונה אוטומטית. תמיד תהיה רשות אחת מן הרשויות שתקלקל את האיזון, תמיד יהיה כוח בשוק שייקח לעצמו את הבכורה. אלמלא יראת אלוקים, איש את רעהו חיים בלעו.
הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה ומחבר הספר 'כלכלה וערכי היהדות'