כלי התקשורת דיווחו לאחרונה כי הקבינט החליט להצהיר שישראל היא האחראית על שטחי C ביהודה ושומרון.
הכותרת נשמעת דרמטית, אך למעשה מדובר בקביעה מובנת מאליה.
החידוש, אם יש כזה, נעוץ אולי בהצהרה הישראלית המופנית כלפי הפלסטינים והקהילה הבינלאומית – בדגש על כך שאין להם סמכות לבצע הסדרי מקרקעין חד-צדדיים גם בשטחי C. בהיבט הזה, אכן יש כאן אמירה חשובה – גם למול דוקטרינת אוסלו, שמצריכה הבנה ושידוד מחודש לגבי שטחי C שהינם חלק מהמרחב שבאחריות ישראל.
אולם, הלחץ בעיקר צריך להיות מופנה כלפי מדינות תומכות ומוסדות בינלאומיים, בכל הנוגע לפעילות החד-צדדית שמבצעים הפלסטינים בשטח – הסדרי מקרקעין, בנייה בלתי חוקית והשתלטות שיטתית, תוך ניסיון לקבוע עובדות בשטח בניגוד להסכמים.
כך גם לגבי ההצהרה הקודמת מלפני מס חודשים על כך שאין צורך יותר בפתיחת חברה ייעודית לצורך רכישת מקרקעין ביו”ש – אמנם נכון, אך גם לא מדובר בשינוי מהותי בליבת האתגר.
חבריי השרים וחברי הכנסת – אתם עושים עבודה חשובה. ראויים לציון מהלכים מהותיים באמת, כמו ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, הסדרת מאחזים ותיקים, קידום מהיר יותר של תוכניות מתאר, תקצוב מסיבי של תשתיות, העברת הטיפול המשפטי בסוגיות אזרחיות מהיועמ”ש הצבאי ליועמ”ש מערכת הביטחון, הגברת קצב ישיבות המת"ע, הכרזות על אדמות מדינה, כל אלו צעדים חשובים וחיוביים.
יש גם עוד מה לעשות: הקווים הכחולים שדורשים עדכון, ביטול הצורך המיותר בשכלול צווי תפיסה, פתרון כולל לסוגיית רכישת קרקעות (כפי שפירטתי בהזדמנויות קודמות) ובתוך כך, חידוש הסדר המקרקעין ע"י ישראל, טיפול בבעיית העתקת הבדואים באזורי מפתח, החלת ריבונות לפחות בבקעת הירדן, והקמה נחוצה של שדה תעופה בבקעת הורקניה כחליף נתב"ג יותר מאשר בנבטים או ברמת דוד.
ובעניין שלטי ההלל שנפרשו ברחבי יו”ש – עם כל הכבוד ויש, אולי מוטב להשקיע פחות בפרסום על פועלכם המבורך ויותר בעבודה שקטה וממוקדת. הציבור לא מחפש כותרות מרעישות – הוא מחפש מדיניות אמיצה, עקבית ומיושמת בפועל, המשיכו, פעלו באופן אמיתי ושקט.