אנו נמצאים בקו פרשת מים ביחס למלחמה הנוכחית. מצד אחד האיומים המיידיים הוסרו, מצד שני המלאכה לא הושלמה עדיין. כך ביחס לאיראן, כך ביחס לעזה וכך ביחס לאיומים נוספים.
חז"ל מכנים תקופה מעין זו "בין השמשות" שבה "המזיקים מתרבים"; לוואקום הזה חודרים גורמים מזיקים, חיצוניים ופנימיים. מחשבות הייאוש מרימות ראש; אגואיזם וכפיות טובה שולטים בשיח הציבורי.
באווירה זו אנו מתקרבים לל"ג בעומר. בפיוט הידוע "בר יוחאי נמשחת אשריך" של רבי שמעון בן לביא כתובה השורה "בר יוחאי בקודש הקודשים קו ירוק מחדש חודשים". הדברים מבוססים על דברי מסכת חגיגה המתארת שישנו "קו ירוק שמקיף את העולם כולו שממנו יצא חושך". רוצה לומר: אנחנו מוקפים בכוח צמיחה ("ירוק") שמופיע בשלב הראשון דווקא דרך חושך ואפלה.
רשב"י חי בתקופה אפלה שבה הרומאים שלטו שלטון ללא מיצרים. רבים התייאשו; רבים עוד יותר גילו כפיות טובה איומה כלפי לוחמי החירות. רשב"י לעומתם המשיך להילחם, מחוץ למערה ובתוך המערה, והצית אש בלבבות; הוא "מחדש חודשים" – החל לחדש את תורת הסוד שתלמד את עם ישראל לדורות – גם בשעות החשוכות של הלילה, ישנו נבט קטן וירוק שמתחיל לצמוח.
הקו הירוק, היכולת להחזיק מעמד ולצמוח בתוך הקשיים, מאפשרת ל"בר יוחאי נאזרת בגבורה... וחרב הוצאת מתערה. שלפת נגד צורריך".
חרבו של רשב"י נשלפת מול הצוררים: הסינווארים יחוסלו אחד אחד עד האחרון שבהם; עם ישראל ינצח; תורת הסוד תנצח.
ל"ג בעומר שמח.