אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך – על רשב"י וזוגיות

חידוש ברית האהבה לאורו של רשב"י

בל"ג בעומר, יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי, אנו שבים אל אחד המדרשים העמוקים במדרש שיר השירים רבה. ביום זה, שבו בוקע אורו של רשב"י ומאיר את העולמות, אנו פוגשים לא רק את סודות הזוהר ונסתרי התורה – אלא גם סיפור אנושי, זוגי, עדין ונוגע, שסופו תקווה.

לצערנו, אנו חיים בדור של ניסיונות לא פשוטים בזוגיות ובשלום בית. אחוזי הגירושין הולכים ועולים. אך דווקא מתוך אותם שברים מבצבצת קרן אור – ומי כמו רשב"י יודע להאיר מתוך חשיכה.

וכך נאמר במדרש מרתק:

"דָּבָר אַחֵר, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ. תְּנֵינַן – נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה – אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל (חייב הוא להתגרש מאשתו או לשאת אישה נוספת). אָמַר רַבִּי אִידִּי: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת בְּצִידוֹן שֶׁשָּׁהְתָה עֶשֶׂר שָׁנִים עִם בַּעְלָהּ וְלֹא יָלְדָה. אֲתוֹן גַּבֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, בָּעַיִין לְמִשְׁתַּבְּקָא דֵין מִדֵּין (ביקשו להיפרד זה מזו) אָמַר לְהוֹן: חַיֵיכוֹן! כְּשֵׁם שֶׁנִּזְדַּוַּגְתֶּם זֶה לָזֶה בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה – כָּךְ אֵין אַתֶּם מִתְפָּרְשִׁין אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. הָלְכוּ בִּדְרָכָיו, וְעָשׂוּ לְעַצְמָן יוֹם טוֹב. עָשׂוּ סְעוּדָה גְדוֹלָה, וְשִׁכְּרוּ יוֹתֵר מִדַּי. כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ עָלָיו, אָמַר לָהּ: בִּתִּי! רְאִי כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת – וּטְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ. מַה עָשְׂתָה הִיא? לְאַחַר שֶׁיָּשַׁן, רָמְזָה לַעֲבָדֶיהָ וְלַשִּׁפְחוֹתֶיהָ, וְאָמְרָה לָהֶם: שָׂאוּהוּ בַּמִּטָּה, וְקְחוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ לְבֵית אָבִי. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִנְעַר מִשִּׁנָּתוֹ. כֵּיוָן דְּפָג חַמְרֵיהּ (כשהתפוגגה שכרותו) אָמַר לָהּ: בִּתִּי! הֵיכָן אֲנִי נָתוּן? אָמְרָה לֵיהּ: בְּבֵית אָבִי. אָמַר לָהּ: מַה לִּי לְבֵית אָבִיךְ?! אָמְרָה לֵיהּ: וְלֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי בָּעֶרֶב – כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתִי, טְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ? אֵין חֵפֶץ טוֹב לִי בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִמָּךְ! הָלְכוּ לָהֶן אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן – וְנִפְקְדוּ."

משנתו של רשב"י על רגעי משבר זוגיים

כשהגיעו בני הזוג אל רבי שמעון בן יוחאי לאחר עשר שנות נישואין ללא ילדים, הם לא ביקשו ברכה, אלא היתר להיפרד. אך רשב"י בעיניו הרוחניות הבין כי אין מדובר רק בבעיית פוריות – אלא בניתוק רגשי עמוק. הוא ביקש מהם: כשם שנישאתם מתוך שמחה – כך תיפרדו מתוך שמחה.

הוראה זו נראית תמוהה, אך היא מביאה לתחילתו של מהפך. סעודת הפרידה הופכת לזמן של פתיחת לבבות, וגילוי אהבה עמוקה שהייתה סמויה. כך מתוך רגע של סיום – צומחת התחלה חדשה. מתוך השכרות והריכוך נפתח הלב – והוא אומר לה: "בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי – וטלי אותו ולכי לבית אביך". האישה עושה מעשה שכולו פשטות וגאונות: היא לוקחת את האיש – כי הוא עצמו החפץ הטוב ביותר בעיניה. אין תכשיט ואין חפץ אחר שחשוב לה – אלא הקשר עמו. מעשה זה ממחיש את יסוד האהבה הבלתי מותנית. לא משום הילדים, לא מתוך תועלת או תכלית, לא אני וצרכיי במרכז, אלא מהות הקשר בעצמו.

הפירוד כהכשר לחיבור מחדש

ישנם מצבים שבהם בני זוג חיים יחד אך אינם באמת קשורים. השגרה כיסתה את האינטימיות, והעייפות את האהבה. המירוץ אחר הפרנסה והקיום מאפילים על הקשר הזוגי הבסיסי. לכן לעיתים, דווקא הידיעה שניתן להיפרד – המציאות שהנה אנו חלילה עומדים לאבד אחד את השני - היא שמאפשרת לבחור מחדש. היא שמאפשרת לראות משהו שלא מספיק הרגשנו בקיומו. היא שמאפשרת לנו להבין עד כמה חשובה לנו הזוגיות ועד כמה אנו תלויים אחד בשני. רשב"י לא הורה להתגרש – אלא הציב מראה. ואותה מראה גילתה את הקשר האמיתי העמוק ביניהם. בזכות גילוי זה – הגיעו לתפילה, ולבסוף, גם לברכה.

רשב"י לא מיהר לברך בתחילה. מדוע? כי ברכה צריכה כלי קיבול. אין השפעה יורדת לעולם שאין בו יכולת קבלה. רק לאחר שנפתחו הלבבות והאמת נתגלתה – הייתה תפילתו יכולה להועיל.

נגילה ונשמחה בך

המדרש מדגיש כי הקשר בין איש לאישה הוא משל לקשר שבין עם ישראל לאביהם שבשמים. וכשם שהאישה אומרת לבעלה: "אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך", כך גם כנסת ישראל אומרת להקב"ה: "אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה". וכך גם אומר האדם הפרטי לבוראו.

סיפור זה, הפותח בדרישת גירושין ומסתיים בתפילה ופקידה, מתאר לא רק סיפור זוגי אלא מהלך רוחני עמוק. לא לחינם בחר בו המדרש להמחיש את הפסוק "נגילה ונשמחה בך". וכך ממשיך המדרש: "וּמָה אִם בָּשָׂר וָדָם – עַל שֶׁאָמַר לְבָשָׂר וָדָם שֶׁכְּמוֹתוֹ 'אֵין לִי חֵפֶץ בָּעוֹלָם טוֹב מִמְּךָ' – נִפְקְדוּ, יִשְׂרָאֵל הַמְחַכִּים לִישׁוּעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים: 'אֵין לָנוּ חֵפֶץ טוֹב בָּעוֹלָם אֶלָּא אַתָּה' – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הֱוֵי: נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ" (שיר השירים רבה א').

לג בעומר – קריאה לתיקון אישי

ביום זה – יום הילולת רשב"י – נבקש לשוב אל האמת הפשוטה: יש אהבה שאינה תלויה בתוצאה, יש קשר שאיננו תלוי ברווח, יש ערך בעצם ההיות יחד. זוגיות אמיתית – גם כאשר יש לה תכליות כגון פריון, הקמת בית או שותפות מעשית – אינה נבחנת רק על פי הצלחתן. לעיתים דווקא המשבר, כפי שהוביל אליו רשב"י במכוון, הוא שמגלה את עומק הקשר.

כך גם כל אדם בקשרו עם הקב"ה: הוא עשוי להיוולד לתוך אמונה שאינה תולדת בחירה, או לקיים מצוות מתוך הרגל – אך ברגע השבר וההתרחקות מתעוררת הקריאה הפנימית: אין לי חפץ טוב בעולם אלא אתה. ייתכן שיש תכלית לעבודת ה' שלו, ייתכן שאדם מתפלל כדי לזכות בענין זה או אחר – אך הסיפור של רשב"י מלמד שהקשר עם ה' עומד בפני עצמו, גדול מכל מטרה. זו תכלית האמונה. לא התוצאה היא הקובעת, אלא הבחירה באהבה, הבחירה בא-ל מתוך ההכרה שאין לנו טוב זולתו.

מה לימדו אותנו החטופים?

מתוך הבנה זו, אנו מביטים גם על גבורת הרוח שנגלתה אצל אחינו החטופים. דווקא מתוך התהום, מתוך המקומות החשוכים ביותר, גילו רבים מהם – מבלי שהתכוונו – את הקשר העמוק והנצחי שיש בין נשמת יהודי לבוראו. חלקם, בחייהם הרגילים, לא התבלטו כקשורים לעולם התורה או לאורח חיים דתי. ואולם דווקא מתוך העדר ודאות, מתוך תחושת הנטישה – התגלתה קריאה חדשה: "אין לי חפץ טוב בעולם יותר ממך".

הם לימדו אותנו, שבקצה החולשה והניתוק, אולי גם בקצה קצה החיים, מתגלה קשר שאינו תלוי ברווח. קשר של זהות עמוקה, פנימית, שאינה ניתנת להסבר שכלי. זהו הלימוד הגדול שמביאה לנו ההשראה האנושית של החטופים: גם כאשר האדם לכאורה רחוק – נשמתו יודעת את דרכה חזרה, והקשר עם ריבון העולם נשאר חי, נושם ופועם. זהו שיעור לכולנו – לאדם הפרטי, ולאומה כולה. "אֵין חֵפֶץ טוֹב לִי בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִמָּךְ".

להצלחת עם ישראל, להגברת האור בזוגיות שלנו ולהוספת האמונה באלוקינו, ולע"נ מור אבי ברוך מרדכי, ומור חמי משה נחמיה.

הכותב הוא מנהל אקדמי בפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב