לאורך השנים, החינוך הדתי ציוני, התנגד לציפייה ותפילה לנס על טבעי. למדנו ולימדנו, שעלינו מוטלת החובה לקום ולעשות. לקום ולפעול.
הדרך הנכונה לקידום העולם היא בנס הנעשה בהסתר בדרך הטבע. שללנו בצדק לאור הכתוב בספרות התורנית לאורך הדורות, את התפיסה האומרת שאנו רק צריכים להתפלל, והקב"ה יעשה הטוב בעיניו.
כך למדנו את הגמרא במחלוקת בין רב יוסף לאביי (שבת נג:) שהדרך של אביי הרואה בשינוי מעשה בראשית לטובת אדם, מעשה קשה וסימן רע. וכן ראינו במקומות רבים בדברי חז"ל.
כך למדנו במקומות רבים בפרושו של הרמב"ן על התורה, למשל בפרק העוסק במצוות המלחמה בספר דברים " כי התורה תצוה בדרך הארץ, ותעשה הנסים עם יראיו בהסתר ואין החפץ לפניו לשנות טבעו של עולם" (פרק כ פס' ט)
וכך גם למדנו על דרך הגאולה הבאה קמעא קמעא על ידינו בדרך הטבע, בנס נסתר ולא בנס גלוי.
הרמב"ם אפילו על שלב ביאת המשיח בעצמו אומר שלא מחוייב שיהיו בו ניסים. והוא מכנה טיפשים את אלו החושבים כך: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים..."
הדברים מפורסמים וכתובים בספרים רבים של הוגי ורבני הציונות הדתית. ואך לפני שבועיים בטור רביבים של הרב אליעזר מלמד שליט"א, הוא כתב זאת כדרכו ברהיטות תוך הסתמכות וציטוט מקורות בהתאם.
אולם דווקא לאור שיטתו של הרמב"ן, ניתן לראות שיש פעמים בהם אפשר ומותר להתפלל לנס על טבעי, ויתכן שהרגע הזה הגיע עכשיו.
דברי הרמב"ן שהבאנו קודם, על כך שהתורה תצווה בדרך הארץ ותעשה הנס עם יראיו בהסתר, עומדים לכאורה בסתירה מוחלטת לסיפורי יציאת מצרים, המסע במדבר וגם עם חלק מסיפורי כיבוש הארץ ומעשי הנביאים.
לכן מוסיף הרמב"ן (שם דברים כ' ט) עוד משפט אחד "זולתי כאשר אין שם דרך בהצלה אחרת או להודיע שמו לצריו לעתים כאשר היה בקריעת ים סוף וכיוצא בו" בשני מצבים נעשה נס על טבעי. א. כאשר הקב"ה חפץ להציל, ובדרך הטבע הדבר בלתי אפשרי. ב. כאשר הקב"ה מחליט שצריך לחרוג מדרך הטבע כדי שיוודע שמו בעולם.
פוסקים רבים, בעקבות דברי אביי, בגמרא במסכת שבת, כותבים שאין להתפלל על נס על טבעי גם כאשר בדרך הטבע הדבר בלתי אפשרי, אולם כאשר הציבור יכול להינצל רק על ידי נס הדבר מותר. (למשל שערי תשובה על שו"ע אורח חיים סימן קפ"ז סימן קטן ג)
אנו קרועים בין הרצון להציל את כל אחינו הנתונים בצרה ובשביה. הערבות ההדדית, המצווה שקראנו בתורה בשבוע האחרון "לא תעמוד על דם רעיך" זועקת ותובעת את קיומה.
מנגד ברור לנו לחלוטין, שהחובה הראשונית היא לדאוג לשלום הציבור כולו, לנצח את אויבי ה', לנקום את דם עבדיו השפוך. ולהעביר את הרשעה מהארץ. אסור שניסוג חלילה מהתובנה הזאת, שחיי הכלל קודמים לחיי הפרט. שעם לא יכול להיכנע לאויביו. וגם כנגד המחרפים אותנו, נישאר נאמנים לדרכינו, הדרך שמובילה את לוחמינו לסכן את נפשם הפרטית בכל יום, למען ניצחון הכלל.
יחד עם זאת, יש להודות שבדרך הטבע, בנס נסתר, כנראה לא נצליח לשחרר את כל החטופים. מלחמה ומניעת מזון, יכולים להוביל לשחרור של חלק מהחטופים, אבל במציאות הקיימת היום. בה רוב החטופים מוחזקים במקומות עמוקים, כל אחד במקום אחר, עם קבוצת שומרים אחרת. כאשר מדובר ברוצחים עמלקים, שהצליחו למחוק מליבם את המוסר האנושי הבסיסי. ישנו חשש שבכל רגע מישהו מחלאות האדם הללו יחליט שהוא מעדיף להרוג ולמות. העיקר שיקירי נפשנו לא יראו אור.
אכן לו חלילה נצטרך לעמוד בדילמה זו, עלינו לבחור בחיי הכלל והאומה על פני חיי היחיד, כפי שעושה זאת כל חייל היוצא למלחמה. אבל יש עוד דבר אחד שאנו יכולים לעשות דווקא כעת ביום ההילולא של רשב"י – להתפלל לנס גלוי. שחרורם של כל החטופים. החיים לחיים והמתים לקבורה, היא אינה רק הצלה של פרטים. נס כזה מלבד ההצלה האישית הוא גם ניצחון של עם ישראל על אויביו. ניצחון של הרוח. והדרך היחידה שתאפשר לנו לשמור על אחדות העם.
מוטל עלינו לפעול מתוך הטבע, מוטל עלינו לקבל הכרעות נכונות בין השאיפות והבקשות הנכונות שלנו. אולם דווקא מתוך ההתגייסות למלחמה ונכונות למסור את הנפש במלחמה בדרך הטבע, מותר לנו לעמוד כעת מול הקב"ה ולהתפלל לנס גלוי ממש. לעמוד אש וענן. לזריחת כבוד ה', להצלת אחינו האהובים מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה שלמה.