יעל אלבוים שכלה את בנה, סמ"ר שריה אלבוים ז"ל, לפני כחצי שנה בקרב בדרום לבנון. על אישיותו הפשוטה, המיוחדת המשלבת אהבה לארץ ישראל, לתורה ולאדם היא מספרת בראיון לערוץ 7.
שמו של שריה, מספרת יעל, עלה בראשה מיד כשהגיח לעולם, ברגע שבו נולד ונתן בה מבט של 'אני מכיר אותך', עלה בה השם שריה שעורר התלבטות קטנה בהיותו מבטא סוג של מאבק, "אבל בסופו של דבר זה התנקז לעבודה הפנימית העמוקה מאוד שהוא עשה כל חייו, כמעט 22 שנים".
"שריה נולד וגדל ביישוב מחולה שבבקעת הירדן, הוא בן רביעי מתוך חמישה אחים. הוא היה מאוד שמח, סקרן, שובב, ומוקף בחברים מאז שהיה קטן ועד ימיו האחרונים. הוא היה איש פשוט. בסטיקר שלו כתוב משפט שהוא אמר פעם לידידה שלו בתקופה של פילוגים בעם: 'אנחנו אנשים פשוטים. אנחנו לא שופטים'. אסור לנו לשפוט. הוא היה פשוט אבל גם מאוד עמוק, ואנחנו מגלים הרבה דברים שהוא כתב על עצמו ועל העולם".
בתקופת התיכון למד שריה בתיכון החקלאי 'רגבים' ובכיתה י"א התוודע לחוות 'נווה אורי' שהוקמה בגוש עציון לזכרה של אורי אנסבכר הי"ד ו"הוא התאהב, גם במרחבים, גם ברעיון של לבנות את הארץ ולרעות צאן. "הוא בנה שם דיר לטלאים, העביר מים ממקום למקום, עשה הרבה עבודת כפיים".
זמן קצר לפני נפילתו של שריה קיבל הישוב שהוקם במקום את האישור, "שריה מאוד חיכה לזה", מספרת אמו ומוסיפה כי בין תכניותיו לעתיד נכללה גם תכנית לרכוש שטח בחווה. "הוא אהב את הארץ".
כביטוי לאהבתו של שריה את הארץ, את התורה ובני אדם מסוגים ומגוונים שונים מקדמת המשפחה את הנצחתו במספר מיזמים "שמדברים אותו", כהגדרתה של יעל המספרת על מיזם הקמת בר-קפה חברתי-קהילתי במחולה, בשאיפה שהמקום יהיה "מקום מפגש לחברים ולקהילה, להיות יחד", ולשם כך ישופץ אוטובוס וייבנה מקום מיוחד בכניסה לישוב, מיזם נוסף הוא כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו, ביטוי להגדרה שהוא נתן כשכתב כי "התורה היא קו החיים", והמיזם השלישי הוא הקמת 'אוהל שריה' בחווה, "אוהל אירוח לנערים שנמצאים שם, למטיילים ומעין פינה חמה לחיילים".
מיזם נוסף שהוקם הוא ספריית "הנסיך הקטן" לחיילים, ויעל מספרת: "שריה מאוד אהב לקרוא. שבוע לפני שהוא נהרג הוא יצא לשבת וקנה לעצמו שלושה ספרים, אחד מהם היה 'הנסיך הקטן'. ישנו גם השיר 'הנסיך הקטן מפלוגה ב'', ושריה שירת בפלוגה ב'... כשהוא היה בקורס מ"כים בעזה לא היה לו ספר הוא השאיל ספר ממילואימניק שאמר לו שהוא יכול להשאיר את הספר אצלו, אז הקמנו ספרייה קטנה לחיילים שיוכלו לקחת ספר בלי להחזיר".
אחרי נפילתו של שריה מצאו בני המשפחה פנקסים וכתבים ששריה כתב לעצמו. באחד מהם, בזמן שירותו בצפון, הוא כתב: "המשימה היא הגנה על הארץ בכל תוקף, על הערכים שלה, על האנשים הטובים שגרים בה, ועל כל גווניה. לא משנה מה, אף פעם לא עוצרים. רוח גולני. ובנוסף, לדאוג לחיילים שלי – בצורה הכי טובה שיש". במקום אחר כתב: "זאת עובדה מוגמרת שהרוח מנצחת הכול. אם יש רוח, גם הדברים הכי קשים ייראו בסוף כמו הדברים הכי פשוטים לעשייה".