כמי שלחם יותר מ־200 ימי מילואים בלבנון, בעזה ובקו התפר, מזה שנה וחצי אנחנו אומרים בקול ברור את מה שכבר רבים בעם מבינים לאחר טבח שמחת תורה: סבב לחימה נוסף, ארוך ככל שיהיה, לא יביא שום שינוי, ובוודאי שלא "הסדרה" כזו או אחרת. הפתרון חייב להיות אחר: הכרעה סופית וחד־משמעית של עזה, והיא עוברת דרך גביית מחיר טריטוריאלי לצמיתות והגירה מרצון.
יותר משני עשורים אנחנו חוזרים על אותן טעויות: מכילים רקטות, מגיבים ב"הבלגה", ומזינים משטר טרור כדי לשמר שקט מדומה. אבל המחיר שאנחנו משלמים – בדמים, בטראומה ובאובדן הביטחון הלאומי – רק הולך ומתעצם. עזה הפכה למפעל טרור, והציבור העזתי, שגדל והתחנך על שנאה והסתה, אינו מבקש שינוי אמיתי. אין שם "אביב עזתי", אין הפגנות למען שלום, אין מחאה אזרחית. והגיע הזמן שנכיר באמת: לא כולם רוצים לחיות לידנו בשלום.
לחמאס יש שני נכסים עיקריים שמחזיקים אותו כאיום ממשי על מדינת ישראל – שטח ואוכלוסייה: שטח שישראל העניקה לו בהתנתקות, שממנו הוא יכול להוציא את פעולות הרצח ההמוניות שלו נגד העם היהודי, ואוכלוסייה שמשמשת כלי עבודה למימוש מאווייו, כדוגמת בניית 700 קילומטרים של מנהרות, צעדות השיבה עם מאות אלפי עזתים לשחיקת הפרימטר, הסתרת חטופים ומחבלים ועוד.
ישראל צריכה להוביל מהלך היסטורי, מוסרי ויעיל: כיבוש שטחים מהרצועה לצמיתות, ומתן אפשרות להגירה של מאות אלפים מאוכלוסיית עזה שמעוניינים להשתחרר משלטון חמאס.
כן, מדובר ביוזמה לא פשוטה, אבל היא אפשרית. כבר היום, בעומק השטח, יש לא מעט צעירים וזקנים שמבקשים לצאת. יש מדינות באפריקה, במזרח אירופה ובאמריקה הלטינית שמוכנות לקלוט מהגרים עזתים או לסייע בכך – בוודאי אם יקבלו סיוע כלכלי או דיפלומטי מתאים. אם העולם באמת רוצה לעזור לפלשתינים – שיעזור להם לצאת לחיים טובים יותר, במקום לממן בשבילם את המשך הטרור.
כקצין במילואים שלחם בשטחי עזה, ראיתי מקרוב מה קורה כשהאוכלוסייה נותרת שבויה בידי חמאס. ראיתי את הילדים שמוסתים מגיל צעיר, את הבתים שנבנים מעל מנהרות טרור, את בתי הספר שהופכים למחסני נשק. לא נוכל לשנות את עזה מבפנים – אבל נוכל לעזור למי שמעוניין בכך לצאת החוצה.
הגירה מרצון אינה "טיהור אתני", כפי שטוענים שונאינו. היא בחירה אישית, לגיטימית, שמתרחשת בכל העולם. מיליוני אנשים בוחרים מדי שנה להגר ממקומות קשי יום – אף אחד לא מכריח אותם. ישראל יכולה לנהל במהירות את המהלך הזה באופן מוסרי ומתוך אחריות לאומית. זה עדיף עשרות מונים על אלפי הרוגים – משני הצדדים – בעוד סבבי לחימה באופק הנראה לעין.
חלון ההזדמנויות הולך ומתקצר, ואנו חייבים לפעול במהירות אם אנו חפצים למנוע את השבעה באוקטובר הבא.
כיום 'מילואימניקים – דור הניצחון' פועלת ליצירת שינוי תודעתי במדינה. אנחנו אומרים את האמת בלי לחשוש. אנחנו דורשים ניצחון – לא רק בזירה הקרבית, אלא גם בתודעה, במדיניות ובחזון הלאומי. כיבוש חלקים מהרצועה והגירה מרצון מעזה הם חלק בלתי נפרד מהחזון הזה.
הגיע הזמן לחשוב אחרת. אנחנו חייבים להסיר את המושג "ניהול הסכסוך" מהלקסיקון ולעבור להכרעה. אנחנו כאן כדי לנצח.
רס"ן במילואים גלעד אך הוא יושב ראש תנועת 'מילואימניקים – דור הניצחון'