"באיזו שעה התקשרתי אליך בששי בבוקר?" - שאלתי את אבישי. "את מתכוונת לפנות-בוקר" - תיקן אותי - "3:54, זו השעה שרשומה אצלי".
אבישי ברמן הוא מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות, והטלפון שלי אליו זמן קצר אחרי האזעקה הלילית של פרוץ-המלחמה, נועד לייצר היערכות נכונה של חניכי המכינות, לסיוע בכל צרכי העורף במלחמת "עם כלביא". והם אכן נרתמו באופן מופתי, ונתנו וימשיכו לתת כתף בבתי החולים, בהכשרת מקלטים, אצל משפחות המילואים, בסיוע לקשישים ולילדים עם צרכים מיוחדים, במסגרות לילדי הצוותים הרפואיים, ועוד ועוד, הכל בעבודה מסודרת ומתואמת, כח אדם צעיר ואיכותי, שמביא המון תועלת במצבים כאלה.
עוד לפני השיחה לאבישי, התקשרתי לראובן. ראובן פינסקי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי, היה בטוח שהשבוע הזה יהיה "שבוע ההצדעה" ל 20 אלף המתנדבות והמתנדבים שלנו. הצוותים הטכניים כבר היו בדרכם להכנת הבמה לאירוע ההצדעה הענק בבריכת הסולטן, ולאחריו תוכננו לנו אירוע מצטיינים בבית הנשיא, מפגש עם ראש הממשלה ורעייתו, אירועי הוקרה לצוותי הרכזות שלנו, ועוד כהנה וכהנה אירועים חגיגיים, מרגשים ומעצימים.
"שבוע הצדעה לא יהיה לנו" - בישרתי לראובן- "השבוע נצדיע למתנדבות שלנו על ההירתמות שלהן לעזרת העורף, הולך להיות כאן מאד לא קל, והעזרה שלהן תהיה מאד חיונית". וגם הן - נרתמו, והגיעו למלונות לטפל בילדים ובקשישים שבתיהם נהרסו, בילדי הטייסים ומפעילות-היירוטים, למשפחות המילואים, לתחנות מד"א ועוד ועוד. אתמול הגעתי להצדיע לחלק מהן באתרי ההתנדבות, ומה אומר לכם? לביאות בעורף ממש.
"עם כלביא" - המלחמה הזו מתנהלת בשתי זירות במקביל: זירת איראן, משמיה ועד תת-הקרקע שלה, בה פועלים בגבורה, באומץ, בתיחכום, בדיוק ובמקצועיות מדהימה טייסינו וחיילינו, אנשי המודיעין והתכנון ואנשי יחידות מיוחדות שלנו - זו הזירה שפועלת לממש את מטרות המלחמה: להשמיד את מכונת-ההשמדה שנבנתה נגדנו - מכונת השמדה שהשבוע טעמנו טעימות קלות בלבד מעוצמתה ומסוכנותה.
וזירת העורף - גם היא זירה בה אנו חייבים לנצח. ולו רק משום שכאן, בזירה הזו, בעורף האזרחי, כאן בדיוק מתכננת אימפריית הרשע האיראנית להכריע אותנו, לשבור ולפרק אותנו. בזירה האזרחית הם נלחמים בנו, לא בצבאית. נשיא איראן, שנתן הנחיה ברורה ומזוויעה: לירות דווקא על שכונות מגורים, בתי חולים, ואתרים אזרחיים - כותב במו-ידיו את כתב האישום שלו עם כל טיל שהוא משגר לעבר "מטרות" אזרחיות כאלה. במו-ידיו הוא מוקיע את עצמו כפושע מלחמה על פי כל דין אפשרי. והוא עושה זאת לא רק משום רשעותו ואכזריותו, אלא גם בגלל "תאוריית קורי העכביש" שלו: הוא מעריך שזה מה שיפרק אותנו, ישבור ויכניע אותנו.
אבל הוא טועה בנו. הוא לא מבין את סוד כוחו ואחדותו של העם הזה - עם כלביא. במקום בו הוא ציפה למצוא קורי עכביש מתפרקים - קם עם אחד ומאוחד, ופועל באחדות נפלאה, באחריות ובערבות הדדית, וגם בזקיפות קומה, לרפא כל שבר, לקלוט בידיים פרושות לרווחה את כל הזקוקים לקליטה, לתמוך כל כושל, לקומם כל הריסה, ולבנות ולהיבנות יחד דווקא מתוך ואל מול כל ההרס הזה.
באתרי הנפילות, ממש מעל ההריסות, מתנוססים - מהרגע הראשון ממש - שלטי כחול-לבן של "עם כלביא" עם דגל המדינה. אותו דגל שעד לפני פחות משנתיים נישא בהפגנות ע"י קבוצות שונות כמבטא את הפילוג בינינו - אותו דגל ממש מבטא עכשיו את האחדות המופלאה הזו, בין טייסינו שבשמיים ובין ה"עם כלביא" הזה, על כל גווניו, כאן על אדמת ארצנו.
הצטרפתי אתמול לישיבת הערכת-מצב של עיריית ראשון לציון. האמת? נפעמתי: אחריות, אכפתיות, מקצועיות, יד רחבה, ראש גדול, ולב ענק. עשרות בכירי מועצת העיר, בראשות ראש העיר רז קינסליך, מגוייסים על-מלא מתוך הבנה עמוקה שהנצחון תלוי גם בהם, באופן שבו העיר שלהם, ותושביה, יתמודדו גם עם ההרס שכבר נגרם על כל נגזרותיו, וגם עם האיום של הטילים הבאים. הם מבינים היטב, כשהם ישובים בחדר הישיבות התת-קרקעי של בנין העיריה, שהם שותפים מלאים לטייסים שלנו בשמי איראן. כולם נושאים באחריות, מגוייסים לעשות את המיטב, ושותפים לרצון ולהכרח לנצח במערכה הקיומית הזו. כולם מודעים לגב הממשלתי החזק שעומד מאחוריהם ומגבה אותם, וסומך עליהם שיעמדו במשימה באחריות ומתוך הכרה נכונה של העיר שלהם.
"זה חבר המועצה אברהם חקק" - כותבת קטי פיאסצקי, נציגת מרצ במועצת העיר בת ים על הנציג שלנו במועצת העיר - "בימים נורמליים אנחנו יריבים פוליטיים, תהום אידיאולוגית מפרידה בינינו" - היא מסבירה את המובן-מאליו, ואז מוסיפה: "מרגע נפילת הטיל בבת ים הוא השותף היא טוב שלי מועצת העיר לטיפול באנשים שאיבדו הכל. הוא האיש למשימות מיוחדות. ולמרות שככל הנראה נחזור להתווכח כשהכל ייגמר, חשוב לי שתדעו שהוא מלך העולם"... אין לי ספק, שמי שנתן את הפקודה לירות את הטיל האיראני הזה דווקא על שכונת מגורים בבת ים - ציפה לתוצאה ההפוכה בדיוק. על פי "תאוריית קורי העכביש", הטיל הזה נועד גם לפגוע בנו פיזית, וגם לקרוע את החברה שלנו, להרחיב את המחלוקות בינינו, ולהביא אותנו להתפרקות-פנימית. הם בנו על "עם אחד מפוזר ומפורד", ולא ידעו ולא הבינו עד כמה העם הזה יודע להיות מאוחד. עם כלביא.
עם ישראל לא התפורר השבוע. אבל כן זכינו לראות, במו עינינו, את התפוררות ציר הרשע שנבנה נגדנו לאורך עשרות בשנים. הרי שלושה מערכי השמדה בנתה נגדנו אימפריית הרשע האיראנית: גרעיני, בליסטי, ו"פרוקסי": בעזה, בלבנון, בסוריה, בעיראק, ובתימן - בכל אלה הקימה אימפריית הרשע האיראנית את מערך ה"פרוקסים" שלה, שנועד להשבית אותנו ולמנוע מאתנו לפעול נגד כל אחד מהם, בידיעה ברורה שכל פעולה כזו תגרור את יתר חברות "ציר הרשע" לפגוע בנו. ובכן, "ציר הרשע" הוא שהתפורר. כבר שבוע מטוסינו פועלים בשמי-איראן, ובזמן הזה: עזה - לא מסוגלת לירות עלינו, החיזבאללה - לא מעז לצאת נגדנו, סוריה - פסקה מלשמש בסיס איראני, וגם החותים - כמעט ולא חרגו מהטיל היומי, וכבר נפגעו באופן שעליהם לשקול היטב אם ירצו להמשיך. הפסוק "יתפרדו כל פועלי אוון" - נכתב כאן בשידור חי לנגד עינינו.
"כל מי שנרתם עכשיו לסייע בחיזוק העורף - הוא שותף מלא לנצחון, וכותב במו-ידיו פרק מיוחד בתולדות עמנו" -אמרתי השבוע גם לחניכי המכינות הקדם צבאיות, גם למתנדבות השירות הלאומי, גם לבכירי עיריית ראשון לציון, וגם לחברי מועצת העיר בת ים. פרק מיוחד בהיסטוריה של עמנו נכתב עכשיו, ולמעשה זה גם פרק מרשים בהיסטוריה של העולם כולו. (ועכשיו, אם אתם שואלים אם טראמפ יצטרף או לא
"וראיתם את-הארץ מה-היא, ואת-העם היושב עליה החזק הוא? הרפה? המעט הוא? אם-רב?" - "יש ארץ מגדלת גיבורים" - פותח רש"י את פירושו לפסוק הזה. זה מה שראיתי השבוע במו-עיני, בכל מקום אליו הגעתי: ארץ שמגדלת עם של גיבורים. עם נחוש להיאחז בגבורה בארצו, לעמוד על שלו, להרים בגאון את דגלו, להילחם את מלחמתו, גם אל מול אימפריית רשע שקמה עליו להשמידו. עם שלא מוכן לוותר, ומכריז קבל עולם ומלואו: עם כלביא אני! ועם עם כזה - בע"ה יחד ננצח.