גרגורי, אחיו של סמל רונן שפירו ז"ל, לוחם בגדוד ההנדסה הקרבית 605, שנפל באסון ה'פומה' בחאן יונס מספר לערוץ 7 על הרגע בו קיבלה משפחתו את הבשורה הקשה מכל.
"אני גר ברחובות, והנציגים שבאו מהצבא הגיעו להורים שלי במזכרת בתיה. אמא שלי פחדה מהדפיקה הזו בדלת כל לילה. כל דפיקה קטנה היתה גורמת לה לחשש. אמא פתחה להם את הדלת והתחילה לזעוק ולצרוח בכאב. היא אמרה לאבא 'הם באו, הם הגיעו'. אחרי שנציגי הצבא עזבו אמא שלי ואחותי הגיעו אלי והודיעו לי את ההודעה וחזרתי איתם לכאן. בהתחלה שום דבר לא היה ודאי. ידענו שהיה מקרה מאוד קשה והתפללנו שאיכשהו הוא יצא מזה בחיים. אחרי פרק זמן שהרגיש כמו נצח, אמרו לנו שהוא נהרג", משחזר גרגורי בכאב.
על דמותו של אחיו הוא מספר: "רונן תמיד היה בוגר. הלך לשנת שירות והיה בכושר קרבי. ראינו כמה הוא חזק וכמה הוא רצה להיות לוחם, זה בער בו. תמיד הרגשתי שהוא שואף ליותר ורוצה לתרום עוד ולתת מעצמו. הוא לימד אותי הרבה דברים. הוא רצה להיות הכי קרבי והתכונן לצבא לא מעט. הוא היה יוצא לפנות בוקר, זוחל בדיונות, הכל בחיוך גדול. הוא אהב לתת ולעודד וגם אם היה קשה לו - תמיד חייך".
רונן ז"ל העדיף שלא להדאיג את בני משפחתו ולספר להם כמה שפחות על השירות הצבאי שלו. "הוא לא רצה להלחיץ, הוא לא רצה להפחיד, במיוחד שידע שלאמא יהיה קשה לשמוע את הדברים הללו. הוא שמר לעצמו את מה שקרה איתו ומיעט לספר.
דווקא בגלל שהוא היה אדם מאוד ביישן וצנוע ולא שיתף על הרבה דברים שעשה, אנחנו רוצים לשמוע עליו עוד מהאנשים שבאים לנחם, מהחברים שלו שהכירו אותו והיו איתו. זה ממלא את הלב ואנחנו לומדים ומבינים עוד יותר כמה רונן שלנו היה אדם מיוחד".