השיח הציבורי סביב עסקת שחרור החטופים מתמקד בשאלת סיום המלחמה, עתידו של חמאס ועתידה של רצועת עזה, אך כמעט ומתעלם משאלת המחיר שאותו ישלמו אזרחי ישראל עם שחרורם של מאות מחבלים רוצחים מהכלא הישראלי.
את הסוגיה הזו חקר סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, לשעבר בכיר בפרקליטות הצבאית, איתו שוחחנו על כך.
הירש מחזיר את הדיון לעסקת שליט, ומזהיר, "אנחנו עוד לא יודעים לכמת את גודל ועוצמת הנזק מעסקת שליט". לדבריו, יחיא סינוואר, מי שהביא עלינו את אסון טבח השבעה באוקטובר, הוא רק אחד מהם.
הוא מוסיף, "עוד לפני השבעה באוקטובר ראינו יהודי אחרי יהודי שנרצחו בפעולות של משוחררי עסקת שליט. אני עובר כיום על הודעות השב"כ מאז עסקת שליט במסגרת פרויקט מסוים כדי לנתח את מה שהם הבינו ביחס למשוחררי עסקת שליט ואתה רואה עד כמה מובן שכל המשוחררים, כמעט אחד לאחד, חזרו לטרור, העצימו את הטרור והגיעו לנקודת שיא או שפל".
לדבריו, בדיון שהתקיים בעבר לקראת השחרור אמר ראש השב"כ כי 82 אחוזים ממשוחררי עסקת שליט חזרו לטרור. "זה נתון מדהים והוא לא חריג. הרי הפלשתינים חוגגים ארבעים הזדמנויות שמדינת ישראל שחררה מחבלים ובהם רוצחים ורבי מרצחים, וכולם חוזרים לטרור. היום אנחנו אולי מרוויחים נקודה מסוימת, אבל הפגיעה היא לטווח ארוך".
"זה שהמחבלים הללו השתחררו במסגרת הסדר לא אומר שהם השתקמו. הם לא השתקמו ולא שינו את דעותיהם, אלא להיפך. הכניעה הישראלית לסחיטה מגדילה את הרצון שלהם להמשיך לפגע ולרצוח ולחתור תחת מדינת ישראל", אומר הירש.
לדבריו, "זה לא 'חלילה יקרה פיגוע' אלא 'לכשיקרה הפיגוע הבא המוכוון על ידי המשוחררים', ואז כולנו נבכה. זו רק שאלה של מתי. לא מדברים על זה כי לאף אחד אין אינטרס. לא רוצים לומר שאנחנו משחררים אנשים שחוזרים לרצוח. המחיר הוא מאות יהודים שנרצחו באשר הם יהודים".
לשאלתנו הוא מציין כי העלמת העין הציבורית מהמחיר הכבד שישראל משלמת בחיי אזרחיה מתבטאת גם בכך שאין מאגר מידע ממלכתי אשר מרכז נתונים על ישראלים שנרצחו בידי משוחררי עסקאות קודמות.
האם המשמעות היא שאין לנהל מו"מ כלל? הירש משיב, "אנחנו בין הפטיש והסדן. במו ידינו שיחקנו לנרטיב של המחבלים בנכונות שלנו לשחרר מחבלים בתמורה לחטופים, במקום לומר שאין מו"מ ושנחלץ את החטופים בכוח הזרוע".
הוא מציין את שמות המחבלים שדורש חמאס לשחרר: "עבאס אסאייד, מי שהוביל תכנן והוציא לפועל את הפיגוע במלון פארק, את עבדאללה ברגותי עם 67 מאסרי עולם שאמר בבית המשפט שהוא מודה בכל ואם הייתה לו הזדמנות היה רוצח יותר יהודים, את איברהים חאמד עם 54 מאסרי עולם. אלה מפלצות מהלכות שגם אם תגרש אותם הם ימשיכו וירצחו יהודים". לדבריו, במידה ואנחנו לא מקיימים את דינם האמיתי, כלומר הוצאתם להורג, מקומם היחיד הוא מאחורי סורג ובריח.
הוא מספר כי הדרג המדיני, לדבריו, אינו קשוב: "הדרג המדיני נעול ומשיב לי שאין מה לעשות כי המחבלים לא מוכנים לעשות שום דבר אלא לשחרר מחבלים". מול הטענות הללו על ישראל היה להפוך את החטופים לנטל על המחבלים כך שהם עצמם ירצו להשיב אותם.
הירש מזכיר כי עוד לפני הטבח הציע להפעיל את חוק "לוחמים בלתי חוקיים", המאפשר השארת מחבלים בכלא גם לאחר תום תקופת ריצוי מאסרם בשל מסוכנותם. "לו היינו עושים שימוש בכלי זה היו לנו קלפי מיקוח, אך שר הביטחון דאז, בני גנץ, סירב לקבל את ההצעה ואכן מחבלים שהשלימו את תקופת מאסרם שבו לבתיהם, במקום שישראל תאמר ש'הם לא משתחררים, הם נשארים בכלא כל עוד אתם מחזיקים בשערה של ישראלי".