אורית זגלמן הייתה כבר מנהלת בשני בתי ספר במקביל, וכיום היא מאמנת מנהלות בתי ספר. על הדרך שהובילה אותה לתפקיד המאתגר והשליחות הכרוכה בו היא מספרת בראיון לערוץ 7.
כמנהלת בתי ספר נחשפה אורית לגודל התפקיד, המורכבות והשליחות שבו לצד הקשיים והאתגרים שבו. תוך כדי ניהול עסקה בליווי מנהלים צעירים בראשית דרכם, וכך פגשה מנהלת צעירה באפיסת כוחות אחרי ארבעה חודשים. המנהלת המותשת אמרה לה שלא ידעה לאיזה תפקיד עמוס וקשה היא מכניסה את עצמה. ההתמודדות עם הורים, צוות, משרד החינוך, חינוך מיוחד, תקציב ועוד ועוד חזיתות באופן יומיומי ורציף הותירו אותה באפיסת כוחות, ואורית מוסיפה ומציינת כי זו בין השאר אחת הסיבות לכך שמערכת החינוך חסרה כל כך אנשי הוראה.
המלחמה, אומרת אורית, היא אתגר קשה שמצטרף לאתגרים היומיומיים. באחד המקרים מנהלת שצריכה להתמודד מול כל החזיתות היא גם חלק ממשפחה שכולה וצריכה לדאוג גם לתא המשפחתי שלה, שגם הוא זקוק לשיקום. זאת מעבר לנשות צוות שגם הן נשות מגויסים ובתוך בית הספר תלמידים שייכים למשפחות שנוגעות באסונות המלחמה, ואת כל זה צריכה המנהלת להוביל ולהחזיק. המנהלת המדוברת, אומרת אורית בהתפעלות, לא הסתפקה בניהול שגרת היומיום של בית הספר אלא ביקשה לסייע לה לבנות קומה נוספת, את הקומה שמעבר לכך, את בניית וגיבוש חזון בית הספר.
ומה באשר למפקחי משרד החינוך? אלה עסוקים בפיקוח עצמו ובביקורת על התנהלות בית הספר ופחות בסיוע למנהלת שקשה לה. "המנהלת לא תמיד מרגישה שהמפקח איתה ולצידה", אומרת אורית.
בדבריה היא מספרת על מנהלות רבות שמקרינות תחושת שליחות לנוכח קהילות מורכבות ומציאויות מורכבות שבהן עליהן לנווט את ספינת בית הספר, על התלמידים, הצוותים והמעטפת הנלווית לו. בתוך כך הן מתמודדות עם חוסר במורים ורצון להביא לבית הספר מחליפים שיעמדו בסטנדרט גבוה של שליחות ולא רק במי שישמש "פקק" זמני.
אורית מספרת על שאלה שהיא שומעת לא פעם, איך בכלל ניגשות אליה מנהלות ומבקשות את עזרתה מבלי לחשוש שהדבר ייחשב כהוכחה לכישלונן המקצועי. היא עצמה לא מקבלת את זווית הראיה הזו ובעיניה ברור שכל מנהלת תוכל להוביל את שגרת בית הספר כאשר רוב מוחלט של הצוות יודע היטב את תפקידו, אך על מנת לייצר קומה נוספת של העבודה וכדי שיהיה למנהלות עם מי לשתף בהתמודדות עם הקשיים והאתגרים, לכאן נכנסת מאמנת המנהלות.
תקופה מורכבת זו של מלחמה, כאשר הבעלים של מורות רבות כל כך במילואים, זו התקופה הנכונה לבנות את הלכידות החברתית של צוות בית הספר, אומרת אורית ומוסיפה כי צוות שיודע שהמנהלת שמובילה את בית הספר מודעת לקשיי כל אחת ואחת ממנו, מכירה את מצבו המשפחתי, מסייעת וקשובה לכל מצוקה, הדבר יוצר תחושה משפחתית של ממש. עבור מורה שכזו בית הספר אינו רק מקום עבודה ומתעורר בה הרצון לסייע לאחרים כאשר הדבר אפשרי. כך נבנית קהילה סביב בית הספר.
עוד קוראת אורית להורים שמוצאים את עצמם מתמודדים עם מצוקה או קושי בהיבט המשפחתי, לפנות למורות ולמחנכות וליידע במצב. הצוות החינוכי אינו יכול לנחש את המצב בביתם ומשפחתם של התלמידים. גם היידוע הזה מייצר את אותה קהילה המסייעת לכל חלק ממנה להתגבר ולהתחזק.
לכל זאת מוסיפה אורית ומציינת כי התקופה המיוחדת והסוערת שעוברת על מדינת ישראל מאפשרת למנהלות להיחשף לסיפורים מיוחדים אצל אנשי הצוות והתלמידים ובתוך כך עולם החינוך מתרחב אל מעבר לציונים ותעודות לתהליך חינוכי עמוק יותר המגדל אדם שלם בעל כוחות מיוחדים להתמודדות עם משברים לאורך זמן ולטווח ארוך.