"עזבנו את קריית שמונה. עצוב לי כל כך, קשה אפילו להסביר עד כמה", כך פתח איש העסקים אריה אקרמן פוסט אישי שפרסם ברשתות החברתיות. אחרי שנה וחצי של פינוי, ניסיונות לחזור לשגרה, והשקעה בבית חלומות שבנה בעיר - המשפחה בחרה לעזוב.
לדבריו, רגע מטלטל במיוחד התרחש בשמחת תורה האחרון, במהלך הפינוי בקצרין, כאשר אחד הגבאים קרא לו לעלות לכבוד התורה. "אריה אקרמן, איש קריית שמונה", הכריז, ואקרמן מספר כי הדבר ריגש אותו עד דמעות. "גם בגלל הגעגוע, גם בגלל ששמחת תורה… אבל גם כי באמת - אני איש קריית שמונה. אני איבר מהגוף שלה, והיא איבר מהגוף שלי".
הוא שיתף כי לאחר שבנה את בית חלומותיו בעיר, אליו חזר עם "המון מוטיבציה" לאחר הפינוי, גילה כי המציאות מורכבת בהרבה. "גילינו שהמדינה לא פה וזה קשה בלעדיה... היא לא הייתה פה כשהוקמו במשך שנים מנהרות התקפיות כדי לשחוט אותנו. היא לא הייתה פה כדי לדאוג לחינוך, לרפואה ולשירותים בפריפריה ברמה של המרכז".
בפוסט הארוך, אקרמן מתאר כיצד הפגיעה העמוקה אינה רק בחומר אלא גם בנפש. "יותר מהבתים שנפגעו מהטילים, נשברו פה הלבבות. משפחות התפרקו, עסקים נסגרו, אנשים איבדו את מפעלי חייהם, את חייהם". לדבריו, גם לאחר החזרה, עסקים רבים בעיר לא הצליחו להתאושש: "כבר חצי שנה זה לא ממריא, וזה עולה להם בהפסדים. יש עסקים שעוד לא פתחו".
הוא מספר גם על חוויית ילדיו, שעברו מסגרות לימוד רבות בשל המעברים התכופים. "כל ילד בעיר הזו עבר טלטלות נפשיות ורגשיות משלו, אין לכם מושג בכלל בכמה עלו צריכת אלכוהול, סמים קלים, נוגדי דיכאון ולאחוז הגירושין". לדבריו, אף שיזמות תרבותית מתקיימת בעיר, היא אינה יכולה לרפא את השבר החברתי. "לבנות רכבת לקריית שמונה זה אפשרי, אבל חברה לא משקמים עם הופעה בפארק".
בהמשך התייחס לנתון הקשה של כ-7,000 תושבים מתוך 25,000 שבחרו לא לשוב לעיר, והזהיר כי אסור להתעלם מהבור החברתי שנפער. "מי שפותח עסק תמיד עושה 'פתיחה חגיגית', רב העיר מתקין מזוזה... מי שסוגר, סוגר בשקט, עם גיבנת של חובות, ללא רב העיר שיוריד את המזוזה".
לצד הכאב, הדגיש אקרמן כי הקשר לקריית שמונה יישמר לעד. "מה שמקל על צער העזיבה, על מצבה של העיר והאזור, זה שאני לא באמת עוזב. יש לי בה עסק, אז פעם בשבוע שבועיים אני עולה לעיר שאני כל כך אוהב". הוא סיפר על הווילה שבבעלותו המכניסה לעיר אלפי תיירים בשנה, ועל הקשרים החמים עם חברים ותושבים.
"קריית שמונה היא לא רק עיר, היא בית. היא צלקת כואבת בלב שלי. היא געגוע. והיא חלק ממני לנצח", חתם את דבריו.