בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים הובא למנוחות אמש (חמישי) סגן איתן אבנר בן יצחק ז"ל, בן הישוב הר ברכה, בקרבות בעזה.
אביו, נחשון, ספד לו: "איתנוש, ילד מדהים ואהוב שלי, אח מדהים לאחיו ואחיותיו, נכד מדהים, תלמיד חכם וירא אשם, חבר אמיתי, רגיש לסביבתו, לוחם מצטיין, בעל אוהב ואכפתי. ידעת לחבר את כל העולמות בלי לוותר על דבר. תמיד מתוך שמחה, חיוך ואהבה גדולה. כשמך כן אתה, מלא בנתינה אין סופית, לאחר ולסובבים אותך. היית נר שמאיר לכל הסובבים, מוביל ודוחף קדימה. אור שמאיר בחיוך גדול ומקרין שלווה, רוגע וביטחון".
"אתה תהיה כל כך חסר לנו. זה לא יהיה אותו דבר בלעדיך. אנחנו מודים לבורא עולם על הזכות לגדל אותך וללוות אותך בדרך הערכית והמיוחדת שבחרת בה", הוסיף.
האם ספדה: "אנחנו גאים בך. היית הדבק המשפחתי. עם הומור, חיוניות וראייה עמוקה. ידעת להיות גם לומד תורה וגם לוחם. גם אוהב וגם פגיע. גם שמח וגם כואב. היית ההוכחה שאפשר לחיות בשלמות, עם לב פתוח, אחריות עמוקה לעם, למדינה ולמשפחה. לאחים שלך השארת מתנה ענקית של דוגמה אישית. הם למדו ממך איך לחיות, לשאת באחריות, לצחוק גם ברגעים קשים. כל אחד נושא חלק ממך בתוכו והם ימשיכו את הדרך שלך".
עטרה, אלמנתו של איתן, ספדה: "אהוב שלי, תגיד לי שאני בסרט רע, בסרט הכי רע שיכול להיות. הלוואי שעוד רגע אתעורר. בחיים לא יכולתי לדמיין את הרגע הזה של החיילים בדלת, את הצרחה שיוצאת מבפנים, את ההחלטות שלא חשבתי שאני כבחורה צעירה בת 21 אי פעם אצטרך לקבל. את הלב שפיזית נשבר".
"קראת לי לב שלי. האהבה הכי גדולה של החיים שלי. עכשיו הלב שלי נסדק. הוא כואב ופצוע. אבל הוא גם בהשלמה שעצמת את העיניים בידיעה שאתה אהוב ונאהב. שעצמת את העיניים בשביל הארץ שאתה כל כך, כל כך אוהב. הארץ שלמדת וכל פעם אמרת לי שצריך להרגיש ברגליים, שעצמת את העיניים בשביל המדינה שהייתה הכל בשבילך והיית מוכן לעשות למענה הכל".
היא ספדה ואמרה: "זכיתי לאהבה טהורה ואמיתית. אהבה שלי, אני אוהבת אותך. אני גם כועסת עליך שהשארת אותי ככה לבד. הבטחת שתשמור על עצמך. הבטחת שאתה חוזר. חיכית כל כך לענוד את הדרגות בגאווה. בתקופה האחרונה היה לי כבר קשה וביקשתי ממך לסיים ואמרת לי שאתה איתי בכל החלטה, אבל אתה מרגיש שהצבא זה המקום שלך. שאתה משמעותי. היית מלא בגאווה להיות ביחידת אגוז שכל כך אהבה והעריכה אותה, ואתה אותה. היית מלא בגאווה, כמו שהיית מדהים. התרגשת מזה כל פעם מחדש, גם אחרי שנתיים פלוס".
לסיום אמרה: "אבל למרות הכל אני עדיין מאמינה שאתה אוהב אותי, שאתה לא עוזב אותי בניסיון העצום הזה, אבא, אנחנו ממש צריכים גאולה. אני ממש צריכה תחיית המתים איתן אני אוהבת אותך אהבת נפש, זכיתי לאהבת אמת, זכיתי להרגיש נאהבת, אהובה. תודה על כל רגע ורגע איתך".
ראש מועצת שומרון יוסי דגן, קרוב משפחתו, נפרד: "איתן היית דמות מופת מאלו שהם עמודי השדרה של עם ישראל. יד אחת אוחזת בשלח, לוחם עז נפש, ויד אחת במחרשה בבניין הארץ. גם בזמן שירות צבאי קשה, בזמן מלחמה, בחרתם להתיישב בהר ברכה, בלב השומרון, על אף כל האתגרים. הכל פעל בך בהרמוניה, כי הראש שלך היה בעמקי התורה הגואלת, ראשך בעמקי תורתה, כפיך ברגבי אדמתה".
"קיימת כפשוטו את ההלכה, חתן יוצא מחדרו, למלחמת מצווה, כי כולך היית כלל ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל, עם ישראל, זה היה עבורך מאגר של כוח בלתי נדלה. אנחנו עומדים כאן ביחד בכאב, כאב לאומי של כל עם ישראל,של כל אדם שוחר טוב בעולם הזה. כאב של ההתיישבות בשומרון וכאב משפחתי, כאב שמלווה כל כך הרבה משפחות גיבורים וכל עם ישראל, בהם עשרות חללי השומרון הקדושים של המלחמה הקדושה הזאת, מגיע כעת אלינו, למשפחת השומרון, וגם אלינו למשפחה האישית שלנו, ערב יום הדין, ראש השנה", הוסיף.
"נתחזק בדרכו של איתן, בהוספת גבורה, בהוספת תור, והוספת אור, בבניין ארץ ישראל, עליה הוא מסר את נפשו, ולהיות חלק מעם ישראל. כואב לנו, אבל אנחנו לא מורידים את הראש ואנחנו לא נשברים", סיכם ראש המועצה.