רות יוגב, אלמנתו של אברהם אזולאי שנפל בקרב בעזה, התייחסה לעסקה להשבת החטופים והביעה שמחה על שחרורם של החטופים לצד תחושת כאב על האובדן והמחיר הכבד.
לדבריה, "אני כבר יום שלם גוללת ומתרגשת ובוכה על חזרת החטופים, וחשוב לי להשמיע עוד קול, את הקול שלהם - של הלוחמים שנפלו. יודעת מהו געגוע ומרוגשת מהידיעה שבקרוב יחזרו מעיר המתים היקרים שלנו, והמשפחות יחבקו אותם חזק חזק. פלא. אין רגש שיתאר את זה".
רות כתבה כי לצד השמחה, יש לזכור את ייעוד הלחימה ואת המחויבות להשלמתה, "ביום הזה יש עוד חלק נכבד. המשימה שלשמה היקרים שלנו נלחמו - חלק ממנה הושלם, והחלק האחר עומד בסימן שאלה גדול. אנחנו לא יכולים להיות לא ברגשות מעורבבים, כי כאלה אנחנו - עם שבור וכואב, שאיבד את היקר מכל".
בהמשך דבריה היא מזכירה את בעלה שנפל בקרב, "זוכרת את אברהם שלי מדבר על הרצון להיות חלק מההיסטוריה של העם, להילחם, לסיים עם רצועת עזה ולהמשיך משם. כי יהודים אנחנו וחרב תהיה מונחת על צווארנו תמיד. זוכרת שהוא ביקש ממני גם לבחור בזה - להסכים לו ללכת, כי זה של שנינו וכדי שזה לא יקרה שוב".
היא מתארת את אובדנה ואת גאוותה בבעלה ובחבריו לנשק, "הארורים האלה הגיעו עד אליו, ראו את פניו היפות וירו לו בראש. אין מקום לרוע הזה. אסור לנו לשכוח לרגע. הם נלחמו ונפלו כדי לנצח, כדי שבעזה יצחקו הילדים שלנו. האהובים שלנו מתו כדי שהחטופים יחזרו, והם היו עושים את זה שוב ושוב ושוב. ואנחנו גאים בהם".
בדבריה היא מדגישה כי השמחה על חזרת החטופים אינה סוף הדרך, אלא קריאה להמשך הפעולה עד להשלמת היעדים. "אנחנו נתפלל, נקווה ונדרוש - תסיימו את המשימה שלשמה הם נלחמו. תדאגו שאחרי השמחה הזאת אנחנו ממשיכים להילחם. אנחנו מטהרים את עזה. יש לנו עוד עבודה. אנחנו עוד יכולים להפיח בה אור".
בסיום דבריה כתבה, "מגיע לך את זה אהובי, לשם כך נלחמת ונהרגת. ראויים כל הלוחמים שחירפו נפשם, וראויים אנחנו העם היהודי להשיב את כבודנו. שנוכל להתחיל לרפא את הלב השבור שלנו. כדי שמיד אחר כך נזכור למה אנחנו נלחמים. נזכור שיש לנו עוד משימה שצריך להשלים".