חיה גולדברג, סבתו של סמ"ר איתן דב רוזנצוויג ז"ל שנפל בקרבות בעזה במלחמה, מתארחת באולפן ערוץ 7 ומספרת על דמותו של נכדה - שבחיו הקצרים הספיק לגעת בקצוות שונים של הרוח והיצירה היהודית.

איתן, שהיה תלמיד ישיבת ההסדר בירוחם, בלט עוד בנעוריו בשילוב יוצא דופן של אידיאליזם, כישרון אמנותי ואהבת תורה עמוקה. מגיל צעיר, נושא האמנות היה קרוב לליבו. "מאז שהיה קטן הוא צייר בלי סוף. תחום האמנות היה קרוב מאוד לליבו".

הוא למד במגמת אמנות על-אזורית לבנים בישיבה התיכונית בנחלת שמואל בגוש עציון, תחום שבאופן מסורתי פחות מקובל בציבור הדתי-לאומי לבנים. בגיל 17.5 בשיאה של מגפת הקורונה, נדרש להגיש עבודת גמר לבגרות, ויצר מצוירת, באורך 3.6 מטרים ובגובה 70 סנטימטרים. "זו יצירה פנומנלית שנוצרה עם ציפורן ודיו - כפי שכותבים ספרי תורה. היא הוצגה במשך כשנה ותשעה חודשים במוזיאון ארצות המקרא. היא חולקה לארבעה חלקים רעיוניים: סיפורי בראשית והיצירה, פרקי שואה וגזרות, תקופות בית המקדש והדר, וגאולה שלישית והקמת מדינת ישראל".

גולדברג מדגישה את מורכבות היצירה, שיש בה "אינסוף רבדים" ומתייחסת למקרא, פרשנות, מדרשים, משנה, גמרא, ספרות עברית ופילוסופיה ואלמנטים ארכיאולוגיים. "היצירה, מכורח המציאות של התקופה, צוירה כאיזשהו פרץ של תחושות ותודעה. אין דבר כזו באמנות של היום".

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, המשיך איתן לישיבת ההסדר בירוחם, שם התקרב לעולמה של החסידות. גולדברג מתארת את החיבור המפתיע שלו לחוג של הרב שאול אלתר מגור. "אפשר לראות תמונה של קבוצת חסידים בשחור ובתוכה בחור עם חולצת טריקו לבנה, ג'ינס וסנדלים, מאזין לשיעור".

הקשר המיוחד הזה נמשך גם לאחר נפילתו של איתן. "הם הוציאו הודעת אבל מטעם רב שאול אלתר. הם היו בהלוויה, בשבעה, ורב שאול אלתר הקפיד לשלוח שני בחורים, שישבו מתשע בבוקר עד אחת עשר בלילה, בבית האבלים כל יום. הם שומרים עד היום על קשר בלתי ניתן לניתוק עם המשפחה".

גולדברג מנסה להסביר את המנעד הבלתי נתפס של תחומי העניין של נכדה. איתן היה יכול להתחיל ערב בתזמורת הפילרמונית, ולסיים אותו בטיש במאה שערים. איתן היה יכול למנות את רשימת האלים של יוון ורומי, אבל בנשימה שנייה למנות את רשימת שושלות החסידויות לדורותיהם. . הייתה לו את היכולת ללמוד הכל, להבין הכל, לקלוט הכל, להתייחס לכל".

מעבר לכישרון יוצא הדופן, איתן היה איש חסד ואיש משפחה למופת. הוא נהג לאפות חלות ועוגות טריות בכל יום שישי - בישיבה עבור חבריו, ובבית עבור בני משפחתו. "הם תמיד מספרים ככה בהומור שכולם רצו לשבת ליד השולחן שלו בשבת, כי שם ידעו שתמיד יש חלות ועוגות טריים".

גולדברג מסכמת ואומרת כי חייו של איתן היו קצרים, אך מלאים ב"המון רוח וחוכמה שנותרת השראה לכל מי שהיה סביבו לאורך חייו ולרבים אחרים".