בניגוד לקמפיין האכזרי, השקרי והבזוי נגד צביקה מור ("לא אוהב את הבן שלו ולכן מוכן לסכן אותו") אנחנו, רבים וטובים בעם ישראל, מסכנים יום יום את הילדים האהובים שלנו בלחימה, מתוך הבנה אכזרית שאם לא נסתכן - נשחט.
כולנו. ואנחנו מוכנים, בלב כבד ובעיניים דומעות, לסכן אותם, כדי למנוע טבח אכזרי של נשינו ילדינו וזקנינו וכדי שילדים ישחקו בבטחה בשדרות, באשקלון ובתל אביב.
אבל אנחנו לא מוכנים בשום פנים לסכן אותם עבור הסכם!
חובה לשנן לעצמנו מידי יום ובכל שעה: "הסכם הוא אמצעי להצלת חיים ולא מטרה בפני עצמה". ויש לנו ניסיון מר: הסכם הדמים אוסלו ורבים מידי שבאו אחריו, נחתמו בקול מצהלות על מדשאות מטופחות להפליא בשם 'קדושת החיים', וכאשר הופרו באופן סדרתי והביאו עלינו רצח המונים שלא היה לפניהם, הפכו להיות הסכם מטרה ששווה להקריב בעבורו חיים.
"קורבנות השלום" - היה הביטוי הפגאני, האדיוטי, שהשתמשו בו סביב הסכם אוסלו, כאילו שתעלול לשוני אוקסימורוני יכול להכשיר מוות בשם "השלום".
אנחנו, שיודעים את סיוט כאב השכול, לא נרשה לממשלה הזו להפוך את בנינו לקורבנות ההסכם.
קיבלנו בחירוק שיניים את ההסכם הנורא הזה בגלל שהוא משחרר חטופים,
כי התפתנו שוב, בטיפשותינו, להאמין לאימרה שמעולם לא קויימה בעת מבחן - "ברגע שהם יפרו נגיב בעוצמה".
ולא עוד. אנחנו כאן, כואבים, פצועי גוף ונשמה, נשבענו: "לא יופקרו חיים של בנים אהובים למען הסכמים". על זה לא נעבור בשתיקה. על זה מפילים ממשלה.