דניאל מאיר לוין, רעיית לוחם מילואים ששירת למעלה מ-350 ימים במלחמה, מנהלת במקביל חזית מורכבת לא פחות בעורף. כקצינת מטה בעצמה, הנמצאת בפטור משירות מאז לידת בנה הבכור, הדחף הראשוני שלה היה לחזור למדים במלחמה.
בראיון לערוץ 7 היא מספרת כיצד מפקדה הבהיר לה היכן נמצאת השליחות האמיתית שלה באותם רגעים. "המפקד שלי היה מאוד תומך עורף, מה שנקרא, ואמר לי שבעלי בחזית ואני צריכה להישאר עם הילדים. מצד אחד זה דגדג לי מבפנים להצטרף למאמץ - אבל הוא גרם לי להבין שאני צריכה לרכז כוחות בבית".
החזית הביתית הפכה למורכבת פי כמה, כאשר בני הזוג נאלצו להתמודד עם אחת ההחלטות המשמעותיות בחייהם, תחת אש. החרדה הקיומית שיתקה כל מחשבה על הרחבת המשפחה. "הסברתי לו שאני לא יכולה לעשות את זה בחרדה כזאת, אני לא יודעת איך אני אצליח להחזיק ההיריון, כשאני ממש בחשש לחיים".
אולם, ככל שהמלחמה התארכה והפכה משגרת חירום למציאות קבועה, גמלה בליבם ההבנה שאי אפשר לעצור את החיים. חלקים ניכרים מההיריון היא עברה לבד בשל שירות המילואים של בעלה. "זה כרוך בקושי רב. הוא לא היה בשמיעת דופק הראשונה, הוא לא היה בבדיקות הראשונות. הייתי מאוד תשושה בהתחלה, רציתי לישון המונים ויש לי שני ילדים נוספים וחיים שלמים להחזיר בהם. כשאין את השותף בבית שנותן 50% זה מן מצב של חצי קריסה כל הזמן".
דניאל מדגישה כי סיפורה האישי הוא סיפורן של רבבות נשים בישראל, הנמצאות במצבים מורכבים אף יותר. גם אצלה שירות המילואים הבא כבר מרחף באופק. "ההפעלה הבאה שלהם, ככל הנראה תהיה באמצע ינואר - החודש בו אני אמורה ללדת".
מתוך ההתמודדות האישית הזו צמחה פעילות ציבורית. דניאל הצטרפה ל"שדולת המשרתים", ארגון חדש שקם במטרה להגדיר מחדש את מעמד המשרתים בישראל ולדרוש מהמדינה הכרה והעדפה. "ישנו מגזר בארץ שלא יודע שהוא מגזר", היא מסבירה. "הוא מחזיק את הנטל הביטחוני, מחזיק את הנטל הכלכלי, יש לנו אתוס משותף, יש לנו ערכים משותפים שמובילים אותנו. עלינו לדאוג לאינטרסים שלנו. יש צורך בתיעדוף המגזר המשרת בכל הטבה שהמדינה יודעת לתת".