לוחם מילואים, ששירת בלחימה בעזה ובלבנון במשך למעלה מ-400 ימים, שיגר מכתב נוקב למפקד הגדוד שלו לאחר שנדרש לאבטח שיירות סיוע הומניטרי שנכנסו לרצועת עזה.
בפתח מכתבו כתב הלוחם, "אחרי כ-400 ימי מילואים בהם נלחמנו בעזה, בלבנון, בקור ובחום, עם משקלים כבדים ועם מעט שעות שינה, היום עברתי את אחד הימים הקשים במלחמה".
בהמשך הוא חושף את תוכן המשימה שניתנה לו ולחבריו: "לצערי קיבלנו את המשימה הקשה והלא מוסרית באבטחה של הכנסת אוכל וסיוע לאויב שנלחם בנו... למרות שעברו הרבה שעות אני עדיין לא מצליח להירגע מהתחושות הקשות שעברו עליי ביום הזה".
לדבריו, תחושת הפער בין שליחותו כחייל לבין תכלית הפעולה עוררה בו סערה אישית: "לא בשביל הכנסת סיוע לאויב השארנו מאחורה אישה, ילדים, מקומות עבודה וחיים שלמים".
הלוחם קרא לבחינה מחודשת של מדיניות הכנסת הסיוע תוך סיכון חיי לוחמים: "צריך לשים את הדברים על השולחן, ההחלטה הלא מוסרית בלסכן את חיינו כדי להכניס אוכל שמתדלק את החמאס חייבת להשתנות".
את דבריו חתם בהתייחסות לפער בין הדיווחים לבין המציאות בשטח: "כאזרח אתה שומע על 'הסיוע ההומניטרי' ומבין כמה זה רע, אבל כשרואים את זה בעיניים - אי אפשר להמשיך ולעצום את העיניים".