עבור מירב חג'אג', אימה של סגן שיר הי"ד, החיים מתחלקים לשניים: לפני הפיגוע בארמון הנציב בו נרצחה בתה - ואחריו.

מהרגע שבו התהפכו חייהם, היא ובעלה הרצל קיבלו החלטה אחת נחרצת, לא לשתוק. המנוע, לדבריה, הוא לא רק האבל האישי, אלא ההבנה המכרעת שהאסון היה יכול להימנע.

"כששיר נרצחה, באמת הייתה לנו זעקה מאוד חזקה. יש בנו הבנה שהיה אפשר למנוע את הרצח שלה", היא אומרת בראיון באולפן הפודקאסטים של ערוץ 7.

ההחלטה לפעול נולדה מתוך רגעי השבר וחייהם של מירב והרצל סובבים סביב המשימה הזו. שניהם עובדים במשרות מלאות, אך מנהלים במקביל מלחמה עיקשת באדישות המערכתית כלפי הטרור. "מאז ששיר נרצחה אלה החיים שלנו. זה מה שמעניין אותי, זה מה שמעניין את הרצל. מעבר לבנות והבית הנושא של מניעת הפיגוע הבא והשכול הבא - זה מה שמניע אותנו. אנחנו יודעים על כל מחבל ששוחרר, כל חוק שלא מיושם, כל פסק דין בנושא".

בשנים הראשונות, הם הקפידו להגיע פיזית לכל דיון משפטי רלוונטי. "כך הבנו שאנחנו שקופים לבג"ץ - ולא רק לו - אלא גם לכל כך הרבה קובעי מדיניות".

המאבק המתיש ביותר, לדבריה, מתנהל כבר שבע שנים מול משפחת המחבל שרצח את שיר הי"ד, בניסיון לבטל את אישורי השהייה שלהם בישראל שהושגו במסגרת איחוד משפחות. "אנחנו יושבים בבתי המשפט בחדר קטן כשכל משפחת המחבל יושבת צמוד אלינו. זה סיוט. צריך שם לשמור על איפוק מול השופט - אבל אנחנו לא מוותרים ומגיעים לכל דיון - כי אם לא נגיע הכל יתמסמס ובני משפחת המחבל יישארו כאן".

היא מדגישה כי גישה ממלכתית לא מביאה בהכרח לתוצאות. "אנחנו לא צריכים להיות ממלכתיים בשום מקום. אנחנו צריכים לפעול מהבטן ומהנשמה שלנו, לעשות מה שנכון. האמת חשובה יותר מלהיות נחמד או ממלכתי".

התסכול גובר כשהמאמצים בכנסת להעביר חוקים להרתעה נתקלים בחוסר יישום. "זו בעיה מאוד גדולה. אנחנו דואגים שיעבירו חוקים והממשלה - שבסוף אני בחרתי - לא מיישמת אותם. למה? אין סיבה. זה לא שובר אותי כי אני איאבק עד שהם ייושמו".

הכאב הגדול התפרץ שוב בעסקת החטופים האחרונה בה שוחררו מחבלים רבים. "הרגשנו שכל המאבק שעמלנו עליו במשך שנים רבות נגד המחבלים - יורד לטימיון".

היא מדגישה כי אין בה התנגדות לשחרור החטופים אלא למחיר וליצירת ההקבלה בין דם לדם. "אני לא נגד החטופים. כולם רצו שיחזרו - אבל לא במחיר הזה. החטופים קיבלו את כל הבמה התקשורת וקמפיין עם המון כסף ומשפחות החיילים שנרצחו קיבלו שתי דקות בחדשות. מי מחליט בשאלה 'איזה דם חשוב יותר'? זה מפוצץ. באמת".

למרות הכל היא לא מאבדת אופטימיות. היא רואה בפרשת הפצ"רית, שבה פורום "בוחרים בחיים" שהיא מובילה יחד עם בעלה היה זה שהגיש את העתירה, סימן לכך שהאמת מתחילה לצאת לאור. "על ההדלפה היו מוותרים לה אבל התצהיר הכוזב לבג"ץ לא יכול לעבור בשקט. גם השמאל יודע את זה".

את הכוח להמשיך היא שואבת מהתמיכה הציבורית ומהמורשת של בתה. "אנחנו מרגישים שהעם איתנו. בשיחה האחרונה של שיר עם חניכיה בקורס הקצינים היא אמרה להם 'כולנו חלק משרשרת הדורות של עם ישראל. כולנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול'. אם מישהו מבין שאנחנו חלק ממשהו גדול, כמו ששיר אמרה, הוא מבין את התפקיד שלו. אנחנו מבינים את התפקיד שלנו".