ד"ר אריה בכרך מתייחס בטורו השבועי בערוץ 7 לכותרת באחד העיתונים.
בכרך ציטט, "עלייה משמעותית ברמת ההרתעה של צה"ל ביו"ש. לוחמי צה"ל יוצאים לריצת כושר במחנה הפליטים ג'ינים. צה"ל שינה את תפיסת הפעולה שלו ביו"ש. כיום לוחמים יכולים להגיע לכל סנטימטר ביו"ש. זה לא קרה מאז 67'".
לדבריו, אף שמדובר במילים מחמיאות לכאורה למערכת הביטחון, הוא רואה בכך "תעודת עניות, ובעיקר כתב האשמה חמור מאין כמוהו".
בכרך שואל לאן נעלם כוח ההרתעה של צה"ל עד למלחמת חרבות ברזל, ומדגיש כי גם אם "השינוי המרענן" החל לאחר ה־7 באוקטובר, ייתכן שנלווה לכך גם שינוי פיקודי - אך את המחיר כבר שילם הציבור בדם ובכאב.
לטענתו, אילו צה"ל ומפקדיו הבכירים לא היו "נגררים אחרי הפנטזיות המשיחיות מבית מדרשם של פרס ביילין", ניתן היה לחסוך "כמה דם, כאב ודמעות". לדבריו, גם סוגיה זו - אובדן ההרתעה והקונספציה שקדמה למלחמה - חייבת להיבדק במסגרת ועדת החקירה שתוקם לבחינת אסון ה־7 באוקטובר.
בהמשך הטור עובר בכרך לביקורת על הערכות גורמי הביטחון בנוגע להתנהגות הציבור הפלסטיני ביהודה ושומרון ולנושא הר הבית. הוא מציין כי "התנהגות הציבור הפלסטיני ביו"ש עומדת בניגוד להערכות גורמי הביטחון. על אף פעילות צה"לית מסיבית, השקט נשמע".
בכרך מספר כי לידיו הגיע סרטון שצולם בגלוי בהר הבית, ובו "חגיגה לציון יום הולדת המאה לאיש יקר", הכוללת "נפילת אפיים מול מקום המקדש... ואת הריקודים והשמחה". הוא משווה זאת לאזהרות שנשמעו בעבר מפי מומחים וגורמי ביטחון שלפיהן "כל המזרח התיכון יבער אם נעלה להר הבית. נהרות דם".
באותו הקשר הוא מזכיר את המעצרים של יהודים בהר הבית "בעוון מילות תפילה" במהלך ביקורם, וטוען כי הדברים משקפים "מכונת הפחדה עצמית" שיצאה מבית מדרש מוגדר, שאינו תואם את המציאות בשטח.
מכאן עובר בכרך לביקורת ישירה על מה שהוא מכנה "המומחים, הביטחוניסטים". לטענתו, "שכנראה ראשי הביטחון, המומחים, הביטחוניסטים, התברכו יותר בדרגות בכירות מאשר בשכל והבנה". לדבריו, התבררו שתי עובדות יסוד: האחת - שהערכתם של חלק מראשי מערכת הביטחון אינה בהכרח מדויקת; השנייה - שהשכל, כלשונו, "איננו נמצא בצד השמאלי, ואולי דווקא בצד ימין".
בכרך מוסיף כי גם באקדמיה וגם בקרב עיתונאים יש מי ש"נחשבים חכמים בעיני עצמם", אולם בפועל נתפסים שוב ושוב בטעויות הערכה.
לדבריו, למרות שמדובר בעובדות שאינן חדשות, הן אינן מצליחות "לנער את המומחים מהפנטזיות המשיחיות שלהם", והם ממשיכים להשמיע תחזיות והערכות שאינן מתיישבות עם המציאות. "חובה להתעלם מהם", הוא כותב.
לקראת סיום הטור מתייחס בכרך גם לגל המינויים במערכת הביטחון - "בכל המינויים החדשים, כמו מינוי ראש השב"כ ואתר ראש המוסד" - וטוען כי יש המשמיעים מחאה אוטומטית על כשירותו של כל מועמד "שאיננו שכפול שלהם".
בכרך קובע כי "אסור להקשיב להם. פיקוח נפש". הוא מציע "לקבוע ככלל: כל מועמד שאיננו ראוי בעיני לשעברים הוא הטוב ביותר, וכך נעשה ונצליח".