ד"ר אריה בכרך תוקף בטורו השבועי בערוץ 7 את התנהלות בג"ץ ומערכת המשפט במהלך ימי המלחמה.
לטענתו המערכת הופיעה "במלוא כיעורה" כאשר קבעה כי זכותם, ולדבריו אף חובתם, של מתנגדי הממשלה להפגין נגד החלטות המדינה חצתה כל גבול סביר.
בכרך משווה בין התנהלות בג"ץ כעת לבין החלטותיו בתקופת הקורונה, וטוען כי חובת ההפגנה הוצבה כערך עליון על פני שמירת חיי אדם. לטענתו, המערכת מאפשרת קיום מחאות תוך סיכון חיים ממשי ובניגוד מוחלט להנחיות המומחים המופקדים על ביטחון הציבור, דבר המעיד על מגלומניה משפטית.
בטורו מתמקד בכרך בשופט יצחק עמית, אותו הוא מכנה "מגלומן עבריין", וטוען כי הוא פועל כמי שהחליט כי הוא "אדון כל". הוא מצביע על אכיפה מפלה, במסגרתה אושרה הפגנה של 600 איש נגד המלחמה ברחבת הבימה, בעוד שברחבת הכותל והר הבית נאסרה התכנסות של 50 איש בלבד.
בכרך מצטט בדבריו את חבר הכנסת אחמד טיבי, שקבע כי בג"ץ מקבל את החלטותיו משיקולים פוליטיים גרידא. הוא מוסיף ומתייחס לעדותו של משוחרר השבי בר קופרשטיין, שטען כי "סרטון התרעלה והתועבה" מפרשיית שדה תימן גרם לו ולשבויים אחרים סבל עצום והיווה עילה להתעללות מצד שוביהם.
הוא ממשיך ומפנה ביקורת חריפה כלפי הפרקליטה הצבאית הראשית והיועצת המשפטית לממשלה, וטוען כי הן משתפות פעולה עם המערכת ו"מסתובבות חופשי" למרות הנזק שנגרם לטענתו. הוא קורא לסלק לחלוטין את היועמ"שית מתפקידה ואף הציע את האפשרות להכניסה למעצר בשל מה שהגדיר כפעולות שקשה להצדיק.
לסיכום דבריו, קורא בכרך להכריז על השופט יצחק עמית כבלתי ראוי לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, תפקיד שלדבריו נגזל על ידו. הוא תוקף את הנהגת המדינה על "אוזלת יד" וטוען כי המנהיגים לא השכילו לנצל את האירועים כדי "לסגור חשבון" סופי עם מערכת המשפט אותה הוא מכנה מערכת טרור.