חלוצי ההתיישבות היהודית בשומרון שוחחו עם ערוץ 7 באירוע הלאומי המרכזי לציון 50 שנים להתיישבות בשומרון.
במהלך הערב סיפרו נציגים מדור המייסדים על הקשיים בתחילת הדרך, על ההתרחבות של ההתיישבות במהלך השנים, וכן על הערכים שעברו הלאה לדורות הבאים.
יו"ר תנועת נחלה ולשעבר ראש מועצת קדומים, דניאלה וייס, סיפרה: "עבורי, 50 שנה לשומרון זה פרק ענק בהיסטוריה שאני מרגישה זכות אדירה להיות חלק ממנו. ממצב שהגעתי לכאן לאוהל סיירים, עד ליום שהנינים שלי גרים בהתיישבות ביישובים חדשים שהם הקימו. אני חושבת שזכיתי באופן אישי שהקב"ה הרעיף עלינו מחסדו ונתן לנו להיות חולמים, מגשימים ורואים בעיניים את החלום מתגשם".
"אחד הדברים שהעסיקו אותי יותר מכול זה לדעת שהרוח שדחפה אותנו למעלה, הקושי וההתגברות, תישאר הלאה. אני יודעת שיש תנועות שלא זכו להתקיים דור אחרי דור, אבל עכשיו אני יודעת שאסור להרפות. אמרתי לבעלי: 'אם לא נחפור לילדים, לא יהיו שתילים'. אנחנו חופרים, שותלים ומטפחים. צריך כל הזמן להחיות את זה, להסביר ולבנות עם הרגליים. עכשיו אני מקדישה את חיי לעזה. אני רואה עזה עם ריביירה יהודית", מוסיפה וייס.
ראש מועצת שומרון לשעבר, מאיר הרנוי, מציין: "הגענו לשומרון בחנוכה 76' עם כל הקבוצה הראשונה. זו הייתה תקופה קשה תחת שלטון המערך, עד שבשנת 77' היה המהפך הגדול ובגין עלה לשלטון. לקח כמה חודשים, והממשלה החליטה על הקמת שלטון מוניציפלי ביהודה ושומרון וזכיתי להיות בין המקימים של כל המועצות באזור. היינו חדורי אמונה, אבל עם כל הדמיון ועם כל הרצון לראות את הכול פורח, לא האמנתי שנגיע למצב הזה".
יעל בן יעקב, ממייסדי היישוב שא-נור, מוסיפה: "היינו מעטים והיום ב"ה יש לנו מאות אלפי משפחות. מאות יישובים ומאות אלפי תושבים שמגיעים לאזור ומיישמים את הבטחת הריבונות שלנו על ארץ ישראל ויהודה ושומרון. הרוח שלנו היום רלוונטית יותר מאשר בעבר. השנים האחרונות העלו את האמונה שבהתחלה היו מסויגים ממנה, והיום רואים ש'אם תרצו אין זו אגדה'. אלפי אנשים מצטרפים למהלך הזה ויעד מיליון התושבים בשומרון כבר קרוב".
איילה לוי, הגננת הראשונה ביישוב חומש, מספרת: "הייתי גננת בשבי שומרון ושלחו אותי לחומש, שהיה אז יישוב עם חמישה ילדים שב"ה הגיע ל-25 ילדים. גורשנו כשהילדים היו בשיא פריחתם, ואני חושבת שהגענו לציין חמישים שנה עם ילדים כל כך חיוביים שאוהבים את ארץ ישראל. ב"ה שזכינו לשוב עכשיו לחומש, ובתחילת השנה הייתי בפתיחת הגן מחדש אחרי 20 שנה שהיישוב היה שומם. ההתרגשות הייתה רבה מאוד ואני מתגעגעת מאוד לחומש ושמחה לראות את ההתפתחות שלה מחדש".