ד"ר אריה בכרך, טוען בטורו השבועי בערוץ 7 כי השיח הציבורי בישראל עושה שימוש קבוע במונח "חציית קו אדום" כדי להשתיק ביקורת.
לדבריו, כל אמירה שאינה מקובלת על צד מסוים מוגדרת מיד כסכנה לדמוקרטיה, לשלטון החוק ואף לעצם קיומה של המדינה.
בכרך מציין כי דפוס זה בולט במיוחד כאשר הביקורת מגיעה מהימין. בהקשר זה הוא מתייחס לדברים שאמר השר בצלאל סמוטריץ' נגד שופטי בית המשפט העליון, אשר תוארו בתקשורת כ"השתלחות". בכרך מציין כי בעקבות הדברים פרסם נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית איגרת לשופטים, שבה תקף את השר והצהיר כי ימשיך בדרכו ללא חשש.
לטענת בכרך, עצם כהונתו של עמית כנשיא בית המשפט העליון אינה לגיטימית, והוא טוען כי מינויו נעשה שלא כחוק וללא סמכות. בהקשר זה הוא מזכיר מקרים עבריים שבהם נמנעה כהונה ציבורית בכירה בשל עבירות בנייה, ובהם המקרה של יואב גלנט, ומסיק כי כניסתו היומיומית של עמית ללשכת הנשיא מהווה, לשיטתו, חציית קו אדום.
עוד כותב בכרך כי שורת בכירים לשעבר במערכת המשפט, ובראשם אהרן ברק, התייצבו להגנת עמית ודרשו מראש הממשלה בנימין נתניהו לגנות את השר סמוטריץ'. לטענתו, דרישה זו משקפת ניסיון להפעיל לחץ פוליטי לשימור מעמד מערכת המשפט.
לדברי בכרך, אין פעולה הפוגעת באמון הציבור בבית המשפט העליון יותר מאשר התנהלות הנהגתו. הוא מזכיר אמירה שיוחסה בעבר לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט חריש, "מי שירים את ידו על בית המשפט, אני אגדע את ידו", וטוען כי דבריו רלוונטיים למצב הנוכחי.
בהמשך מתייחס בכרך גם לתגובות החריפות של ראשי מפלגות השמאל, שיצאו לגנות את דברי השר בתוך שעות. לשיטתו, תגובות אלו מעידות על תחושת איום גוברת, נוכח ערעור הקשר שבמסגרתו בית המשפט העליון נתפס כגוף המזוהה פוליטית עם השמאל.
את טורו מסיים בכרך בטענה כי התופעה החדשה והמשמעותית אינה עצם הביקורת על מערכת המשפט, אלא העובדה שראשי ציבור מהמחנה הימני אינם חוששים עוד להביע אותה בגלוי. לדבריו, מדובר במאבק עקרוני על גבולות הסמכות והדמוקרטיה, שאותו הוא מגדיר כ"מלחמת קוממיות".