לאחר כינוס של התנועה לאיכות השלטון, נחסמה דרכו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק על ידי פעילי ימין, ובהם מרדכי דוד. החוסמים קראו לעבר ברק קריאות גנאי, ובהן הכינוי "דיקטטור".
האירוע עורר תגובות מיידיות בכלי התקשורת, שדיווחו עליו בהרחבה. גם ראשי האופוזיציה רואיינו במהירות והביעו, לדברי ד"ר אריה בכרך, זעם חריף על המעשה. עם זאת, בכרך טוען כי מדובר בזעזוע סלקטיבי שאינו משקף יחס שוויוני לאירועי מחאה בישראל.
לדבריו, חסימות צירים ואישים אינן תופעה ייחודית למחאות ימין. הוא מזכיר כי מחאות השמאל, ובפרט מחאות קפלן, עשו שימוש נרחב וחוזר בחסימות, מבלי שזכו לגינויים דומים מצד התקשורת או פוליטיקאים מהאופוזיציה, בהם יאיר לפיד ואביגדור ליברמן.
בכרך מוסיף כי גם השימוש בכינוי "דיקטטור" אינו חריג בשיח הציבורי, ומציין כי בעבר הוצמד כינוי זה פעמים רבות לראש הממשלה בנימין נתניהו, נבחר ציבור מכהן. לדבריו, אהרן ברק עצמו לא נבחר בבחירות דמוקרטיות, אך זכה להגנה תקשורתית נרחבת.
בהתייחסו לטענות על היעדר נוכחות משטרתית באירוע, מציין בכרך כי לפי הפרסומים, כאשר המשטרה הגיעה למקום האירוע כבר הסתיים, ולכן לא בוצעו מעצרים. הוא טוען כי צילומים שהופצו, שלכאורה מצביעים על היעדר משטרה, אינם מהווים ראיה חותכת, וייתכן שצולמו לאחר עזיבת הכוחות. לדבריו, הצגת הדברים נועדה להכפיש את פעילות המשטרה תחת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.
בכרך מפנה תשומת לב גם לזהות המשתתפים בכינוס, ובהם דמויות בולטות ממערכת המשפט לשעבר, כגון מיכאל בן יאיר וטליה ששון. לדבריו, נוכחות זו מחזקת את טענתו בדבר הזיקה האידיאולוגית בין מערכת המשפט לבין מחנה השמאל.
בהמשך דבריו משווה בכרך את הסיקור הנרחב של האירוע לסיקור מצומצם של מקרה אחר, שבו הותקפה השרה עידית סילמן במהלך אירוע ציבורי, כאשר הושלך לעברה חפץ שפגע בה. לדבריו, הידיעה שודרה פעמים ספורות בלבד ולא לוותה בגינויים משמעותיים מצד התקשורת או מנהיגי האופוזיציה.
לטענתו, אירועים של פגיעה באנשי ימין נתפסים כעניין שגרתי שאינו מצריך זעזוע ציבורי, בעוד אירועים דומים נגד דמויות המזוהות עם השמאל זוכים לתגובה חריפה ומיידית.
בכרך מסיים בציון עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה, שלפיה הפגנות נועדו גם ליצור הפרעה לסדר הציבורי. לדבריו, על רקע עמדה זו, אין מקום ל"זעקות הקוזק הנגזל" כאשר מחאה מופנית כלפי דמויות המזוהות עם מערכת המשפט.
את דבריו חותם ד"ר אריה בכרך בברכה לציבור הקוראים, תוך ציון מועד כתיבת הטור, קרוב לט"ו בשבט, ובאמירה כי המאבק הציבורי ממשיך להתנהל בזירה הפוליטית והאידיאולוגית.