נחמה גולדברגר, אם לתלמיד בישיבת חיצים ורעייתו של בוגר המחזור הראשון בישיבה, התארחה בוועידת "הפרעה טובה" של הישיבה וערוץ 7 וביקשה להציב מראה כואבת אך אופטימית בפני ההורים והמחנכים בכל הקשור לילדים עם בעיות קשב וריכוז.

הפרספקטיבה הכפולה שלה מאפשרת לה להביט אל האופק, לא רק כמי שרואה את הקושי היומיומי של הילד, אלא גם כמי שמסוגלת הביט אל האופק ולראות את המבוגר המצליח שיצמח ממנו.

"הילדים הללו חווים כל הזמן דחייה. עבור ילד עם הפרעות קשב וריכוז העולם הוא רצף אינסופי של דלתות נטרקות. המסר שהם מקבלים מהסביבה הוא אחיד: 'אתם לא בסדר, אתם לא טובים, אתם אפס, אתם לא שווים. לא מקבלים אותם למוסדות לימוד ישיבתיים בגלל זה" מספרת גולדברגר.

היא מדגישה כי "לילד זו תחושה מאוד קשה וחוויה שלילית קבועה" והאירועים הללו עלולים להיצרב בנפש הנער ולהפוך לחלק מהזהות שלו.

לחצו כאן לפרטים נוספים על הלימודים בישיבת חיצים

אבל המציאות, כפי שהיא רואה אותה, שונה לגמרי. בניגוד לתדמית הבעייתית, היא מתארת ילדים שהם ההפך הגמור מ"הפרעה" במובן השלילי. "אם אתם תראו את הילדים האלה עם בעיות הקשב - יש להם מתיקות. הם חמודים, נעימים, יש להם מלא חוש הומור, הם חברתיים וטובי לב בצורה קיצונית".

הפער הבלתי נתפס הזה, בין טוב הלב והכישרון לבין חוסר היכולת של המסגרת להכיל אותם, הוא הטרגדיה הגדולה של החינוך הקונבנציונלי. בית הספר הרגיל, היא מסבירה, פשוט "לא יודע להכיל אותם". התוצאה היא חיכוך מתמיד.

כשנשאלה מהי העצה הטובה ביותר שהיא יכולה לתת להורים תשובתה הייתה מורכבת מפשטות ומאמונה יוקדת. "צריך המון סבלנות", מדגישה גולדברגר. "אני זוכרת שכל הזמן הייתי אומרת לעצמי: 'את תראי, עוד יצא המון טוב מהילד. בסוף הם הופכים להיות אנשים מאוד מוכשרים, מוצלחים ותורמים לקהילה".

גולדברגר מבקשת מההורים לראות מעבר ל"רעש" העכשווי. היא מבינה שנדרש כאן "ריקוד" עדין ומתיש בתוך הראש של ההורה, הצריך להכיל את השיחות מהמורים, את הבלגן בבית ואת הקושי, תוך כדי שמירה על הידיעה הברורה ש"בסוף באמת יהיה פה משהו מדהים".

העדות החזקה ביותר לכוחה של האמונה הזו הגיעה כאשר דיברה על בעלה, בוגר המחזור הראשון של ישיבת חיצים.

"כאשתו של בוגר חיצים אני רוצה להגיד שהתחושה שלי שמה שחיצים הכי נתנה לו זה מרחב להיות משהו גדול ואמונה עצומה בטוב שלו", סיפרה בהתרגשות. היא שיתפה בסיפור משפחתי מצמרר: בסיום לימודיו של בעלה בכיתה י"ב, עמד אביו (חמיה) בשער הישיבה ובירך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". הברכה הזו לא נאמרה בחלל ריק. היא נבעה מההבנה שהמקום הזה הציל את הנער. "הוא פרח בישיבה ומאוד האמינו בו - כי ראו את הטוב שלו".

בסיום הראיון התייחסה גולדברגר לסוגיה רגישה המטרידה הורים רבים: החשש מהסטיגמה. הורים רבים מעדיפים שילדם יתמודד ואף ייכשל, במסגרת רגילה, ובלבד שלא יתויג כחלק ממוסד לחינוך מיוחד או כזה המיועד לבעלי הפרעות קשב. גולדברגר מבינה את הפחד אך מציעה זווית ראייה שונה לחלוטין. בעיניה, דווקא המסגרת הייעודית יוצרת אחווה וענווה שאין להן תחליף. "אני מרגישה שבחיצים יש משהו מיוחד. הם לוקחים כל אחד ויוצרים אחווה. הם מאמינים בילדים ומצמיחים אותם".

לחצו כאן לפרטים נוספים על הלימודים בישיבת חיצים