אלפי מפגינים יצאו ברחובות טהראן ושאר המדינה בקריאות "מוות לח'אמינאי" ו"יחי השאה".
מפגין בטהראן, שהצליח להעביר הודעות ספורדיות דרך מערכת הלווין סטארלינק, סיפר ל"גרדיאן": "אנחנו מפגינים למען מהפכה, אבל אנחנו צריכים עזרה. צלפים הוצבו מאחורי שכונת טריש ארג". לדבריו, אנשים רבים נורו ברחבי העיר. "ראינו מאות גופות", הוא הוסיף.
באחד הסרטונים נראית משפחה מחפשת אדם מתוך ערמת גופות בבית חולים בטהראן.
המנהיג העליון עלי ח'אמינאי הורה לשירותי הביטחון להיכנס למצב כוננות "גבוה ביותר", כך דיווח מוקדם יותר ה"טלגרף" הבריטי. לפי הדיווח, ח'אמינאי הורה למשמרות המהפכה "לקחת פיקוד מלא ולהשתלט על הרחובות", במקביל לדיווחים על חשש כבד מעריקות בתוך הצבא והמשטרה. גורם איראני בכיר אמר כי רמת הכוננות הנוכחית חסרת תקדים: "המנהיג הורה למשמרות המהפכה להישאר ברמת הכוננות הגבוהה ביותר - אפילו גבוהה יותר מאשר במהלך מבצע עם כלביא".
רשתות תקשורת מובילות בעולם מצביעות על כך שגל המחאות האחרון באיראן אינו תוצאה של אירוע בודד, אלא של הצטברות מתמשכת של לחצים כלכליים, חברתיים ופוליטיים, שהעמיקו את הקרע בין הציבור לשלטון בטהרן.
על פי הדיווחים, אחד הגורמים המרכזיים למחאה הוא המצב הכלכלי הקשה. אינפלציה גבוהה, שחיקה חדה בכוח הקנייה, אבטלה גוברת - בעיקר בקרב צעירים ואקדמאים - וקריסת מטבע הריאל, יוצרים מציאות של ייאוש כלכלי נרחב. סנקציות בין־לאומיות, לצד ניהול כלכלי כושל ושחיתות מערכתית, מחמירות את תחושת חוסר המוצא של אזרחים רבים.
גורם נוסף שמוזכר בהרחבה הוא הדיכוי הפוליטי והאזרחי. כלי תקשורת בין־לאומיים מדגישים את השימוש השיטתי של המשטר במעצרים, אלימות והפחדה כדי לדכא מחאה, וכן את הפגיעה המתמשכת בחופש הביטוי, בעיתונות ובחברה האזרחית. צעדים אלו אינם מרסנים את הזעם הציבורי, אלא דווקא מעמיקים אותו.
לפי ההערכות המובאות ברשתות התקשורת הגדולות, כל עוד לא יחול שינוי מהותי במדיניות הכלכלית והפוליטית של המשטר, המחאות באיראן צפויות להמשיך ולהתפרץ בגלים - גם אם ידוכאו בכוח בטווח הקצר.