מאחורי הקלעים של מבצע 'לב אמיץ' להשבת החלל החטוף האחרון רן גואילי ז"ל, לוחם יס"מ נגב שנפל ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה, עמד שיתוף פעולה הדוק בין כוחות הקרקע לבין חיל האוויר, שסיפק את ה"עיניים" שאפשרו ללוחמים בשטח לבצע את המשימה ולשוב בשלום.
סרן י', קמ"ד כטמ"ם ביחידה לשיתוף פעולה בחיל האוויר, היה האיש שריכז את כלל המענה האווירי למבצע. עבורו, המבצע הזה התחיל שבועות ארוכים לפני שהכוחות דרכו בשטח. "נערכנו למבצע הזה פרק זמן לא קטן", הוא משחזר. "חשוב להגיד שבסוף המשימה שלנו כחיל האוויר והיחידה לשיתוף פעולה, היא להוות מעטפת אווירית לכוחות - גם בהכוונת הכוחות מלמעלה וגם במענה המבצעי - בסיוע באש ובפינוי עם מסוקים שהיו בכוננות".
המבצע, שתוכנן בקפידה במשך כחודש, הוגדר בחיל האוויר כאחת המשימות הערכיות ביותר. " אנחנו מבינים היטב את החלק שלנו בתוך המבצע הגדול. אני הייתי רכז המבצע, אבל יש ממש נציג מכל מערך. כל אחד נותן את הנקודה שלו ואיך המערך שלו נערך לאירוע. ארזתי את כל הדבר הזה, העלינו את התוכניות לאישורים עד רמת מפקד חיל האוויר, ואז מול המבצע בקרקע שהחטיבה מייצגת - ועד לאישור הרמטכ"ל והדרג המדיני".
בעוד סרן י' בונה את המעטפת הכללית בבור חיל האוויר, רס"ן (במיל') ש', קצין סיוע אווירי בחטיבה 3, נמצא עמוק בתוך התכנון הטקטי. תפקידו הוא להיות ה"מתרגם" - האיש שדואג שכל צורך של הלוחם בסימטה בחאן יונס יקבל מענה מהיר מהשמיים.
"התפקיד שלנו הוא לדאוג למעטפת שחיל האוויר מספק לכוחות החי"ר", אומר ש'. "זה כולל תיאום עם מסוקי קרב, תכנון מטרות קרב, נקודות ודרכי פינוי בזמן אמת. אנחנו יושבים לפני המבצע ומבינים מה הולך להיות: מתכננים תקיפות של מטוסי קרב לפי בקשת הגדודים ומתכננים חלונות זמן למל"טים".
לדבריו, התכנון האווירי יוצא תמיד מנקודת הנחה של "הגרוע מכל". "אנחנו תמיד מתכננים למצב הכי קטסטרופלי, שבו הכל הולך הפטך וצריך פינוי של המון חיילים חס וחלילה. במבצע הזה, לא נתקלנו ביותר מדי איומים ולא נדרשנו לתקיפות ממש".
עם זאת, רגע הדרמה הגדול הגיע בשלב הנסיגה, לאחר שהגופה אותרה. "הנסיגה הייתה מהירה", משחזר רס"ן ש'. "מהרגע שזיהו אותו, המטרה היא לחלץ כמה שיותר מהר ובלי חיכוך. גם האויב קלט שאנחנו מחלצים ואז מתחילה נקודת התורפה. בזמן הזה היה לנו מסוק קרב באוויר כמעט כל הזמן שעשה עבודת חיפוי".
עבור שני הקצינים, המבצע להשבת רן גואילי ז"ל לא היה עוד "וי" ביומן המבצעים. "המלחמה הזאת הייתה פעם ראשונה בצורה כזאת אינטנסיבית שחיל האוויר מסייע לכוחות הקרקע", מציין סרן י'. "אנחנו צמודים לכל משימה, קטנה או גדולה, בלבנון, בסוריה, באיו"ש ובעזה".
כשנשאל מה נגע לליבו יותר מכל, הוא חוזר למבצע 'לב אמיץ': "המבצע הזה נגע לי מהרבה סיבות. קודם כל, נושא החטופים יושב על ערך בסיסי שגדלתי עליו במדינה - שלא משאירים אף אחד מאחור. שנית, זו סגירת מעגל מהשבעה באוקטובר. כשמתכננים מבצע אתה לא חושב על הרגש, אבל כשהגיעה ההודעה שמצאו את רן - זה היה בין הרגעים המשמעותיים בשירות שלי".
גם עבור רס"ן ש', המלחמה העלתה רגשות עזים, במיוחד סביב פינויי הנפגעים שניהל תחת אש. "כששומעים בקשר שיש נפגעים, צריך לנתק את הרגשות ולהתעסק רק באיך אני דואג לפינוי כמה שיותר מהר. היה לי אפילו מקרה של בן של חבר טוב שנפל במלחמה, ואנחנו דאגנו לפינוי שלו", הוא מספר ודמעות עולות בעיניו.
למרות הכאב, ש' מדגיש את העוצמה המבצעית שנבנתה בין הכוחות. "שיתוף הפעולה בין חיל האוויר לכוחות הקרקע פשוט מדהים. הייתה היערכות מטורפת של הטייסות. היו פעמים שטייסי מסק"רים הגיעו לדבר איתנו ועם המג"דים ישירות כדי להכיר ולהבין למי הם עוזרים. הכל נעשה תחת שתי מגבלות: שמירה על כוחותינו ומניעת פגיעה במי שלא צריך לפגוע בו".
הוא נזכר ברגעים שבהם המעטפת האווירית הצילה חיים באופן ישיר: "זה היה בעזה וזה היה בלבנון חזק מאוד. פצצות קרב שנופלות במרחק קצר מהכוחות, אתה מזהה מחבלים שיורים, ותוך שניות נופלת פצצה על הבית ומורידה אותו. היינו שותפים לחיסול המון מחבלים ולהצלת חיי חיילים שלא נזקקו להילחם פנים אל פנים, כי אנחנו הורדנו את המחבלים".