בעוד הוויכוח הפוליטי על הקמת ועדת החקירה הממלכתית לאירועי ה-7 באוקטובר נותר תקוע בשאלת זהות הממנים והעומד בראשה, מפרסם המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) הצעה המבקשת לקבוע כבר עכשיו את "המנדט" - רשימת הנושאים המהותיים שהוועדה תהיה חייבת לחקור כדי למנוע את האסון הבא.
את המתווה, המכונה "מתווה מוזס-אבריאל", גיבשו שני אישים בעלי נקודות מבט משלימות: גדי מוזס, שורד שבי שחזר מרצועת עזה, ועו"ד גיל אבריאל, מי ששימש כיועץ המשפטי של המטה לביטחון לאומי (מל"ל).
היוזמה כוללת נוסח מוכן של הצעת החלטה לממשלה, המבוסס על ניתוח השוואתי של שמונה ועדות חקירה מרכזיות בישראל (מאגרנט ועד ועדת הצוללות).
ניתוח הוועדות הקודמות העלה תובנה מרכזית: כאשר המנדט של הוועדה נוסח באופן עמום או מצומצם משיקולים פוליטיים, יכולתה להתמודד עם שורשי הכשל נפגעה.
לכן, המתווה מציע מנדט רחב וגמיש שיאפשר לוועדה לחקור שלושה מישורים מקבילים. המישור המדיני: התפתחות תפיסת הביטחון לאורך שנים ויחסי הדרג המדיני עם הצבאי. המישור הביטחוני: בניין הכוח של חמאס, המחדל המודיעיני ותפקוד הכוחות ביום האסון. המישור האזרחי-כלכלי: היערכות הרשויות לפני המתקפה, התפקוד במהלך המלחמה וסוגיית השבת החטופים.
אחד האתגרים הגדולים הוא קביעת טווח השנים שייחקר. המתווה מציע מספר חלופות המאזנות בין הצורך להבין את "סיבות השורש" שהתפתחו לאורך עשור, לבין הצורך בעבודה יעילה ומהירה. המחברים מזהירים כי הליכה רחוקה מדי לאחור עלולה לסרבל את עבודת הוועדה, אך התמקדות רק בשנת 2023 תחטיא את הבנת הקונספציה.
המסמך אינו מבקש להחליף את ההליך הפוליטי, אלא להציב לו מסגרת מקצועית. "גיבוש מקצועי של נושאי החקירה הוא תנאי לחקר האמת", מדגישים מוזס ואבריאל.
"הפקת לקחים תסייע להשיב לציבור את תחושת הביטחון ואת האמון במוסדות המדינה. מי שלא חוקר את ה-7 באוקטובר, ומהר, מביא עליו את השבעה באוקטובר הבא והדרך להפקת הלקחים מתחילה בגיבוש מקצועי של רשימת הנושאים".