בעולם התקשורתי והציבורי המונח "נערי גבעות" טעון לעיתים קרובות בקונוטציות שליליות. מדברים עליהם כעל נוער שוליים או פורעי חוק.
עבור אביגיל שטקל מיצהר ובת ציון צחור מקרית ארבע המתארחות באולפן ערוץ 7, המציאות נראית אחרת לחלוטין. הן רואות מקרוב את הילדים שלהן, שבוחרים לעזוב את נוחות הבית לטובת אוהלים דלים, חום יוקד וקור מקפיא, הכל למען אידיאל טהור של יישוב הארץ.
"אנחנו מכירים את הנערים האלה, אלה הילדים שלנו, ואנחנו מכירים סיפור אחר לגמרי," פותחת אביגיל שטקל את דבריה. "התקשורת תמיד מראה פנים שלא קיימים. אנחנו רואים נערים קדושים, צדיקים, שמוסרים את הנפש ממש, פיזית, בשביל כיבוש הארץ, התיישבות והפרחת השממה. ארץ ישראל נענית להם, היא מצמיחה, היא נותנת להם, היא מאירה להם פנים".
הנערים הללו פזורים בנקודות אסטרטגיות ברחבי יהודה ושומרון. בנה של אביגיל, למשל, נמצא בחווה מעל מבואות יריחו, שם הוא וחבריו מהווים חיץ ביטחוני של ממש. "הם שומרים על הדרך שמובילה למבואות יריחו," היא מספרת בגאווה. "אנשי היישוב היו מפחדים מהדרך הזאת, ופתאום הם באים - נערים גאים שבטוחים שהם יודעים שזו הארץ שלהם. אין להם בלבולים - הם יודעים שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. הם ממוקדי מטרה לגמרי".
בת ציון צחור, שבניה נמצאים בגבעות בנימין ובאזור הר חברון, מדגישה את הפן הרוחני שמניע את הצעירים הללו. לטענתה, מדובר בהנהגה צומחת, צנועה ושקטה, שפועלת מתוך חיבור עמוק לתורה. "נער גבעות קם בבוקר, הוא עובד השם. הם רואים בית מקדש. הם אומרים: ארץ ישראל, מי קבע את הדבר הזה? השם אמר 'וירשתם אותה וישבתם בה'". בת ציון דוחה את הטענה שמדובר ב"נפלטי מסגרות" במובן הקלאסי: "גם אם יש מישהו שהוא נפלט מסגרת, הוא לא הלך לרחוב, אלא לחיים של התמדה, מסירות והקרבה".
הפעילות של הנערים הללו, כך לפי האימהות, היא שירות אסטרטגי ראשון במעלה מול "תוכנית פיאד" - המערכה הפלסטינית המאורגנת להשתלטות על שטחי C. "החבר'ה האלה בגופם עצרו את הדבר הזה", אומרת בת ציון. "מה שמדינת ישראל לא עושה, מה שהצבא לא עושה, הם נכנסים לנישות הללו. אנחנו חבים להם תודה גדולה".
אולם, האידיליה של יישוב הארץ נתקלת לא פעם במציאות קשה של אכיפה, שלטענת האימהות היא מפלה ופוגענית. האירוע המכונן שהוביל להקמת "פורום האימהות" היה מקרה ירי קשה שזעזע את הגבעות לפני כשנה. שוטר רדף אחרי שלושה נערים שחזרו מהפגנה באזור קדומים. המרדף הסתיים בירי חי לעבר פלג גופם העליון של הנערים בתוך רמת גלעד.
אביגיל שטקל משחזרת בכאב: "השוטר ידע שהם יהודים, הוא ידע שהם נערים. הוא רדף אחרי הציציות. כשהגיע לרמת גלעד הוא שלף אקדח וירה. אחד הנערים קיבל חמישה כדורים בגוף, בעמוד השדרה, ומאז הוא משותק מהחזה ומטה. נער אחד קיבל כדור בראש, ונער אחד בלסת". התחושה בקרב האימהות היא שהיד על ההדק מול הנערים קלה מדי בגלל חוסר בתמיכה ציבורי. "הייתה הרגשה שמתנהגים עליהם כמו אל דמויות שדמן הותר", הן אומרות.
בת ציון מוסיפה כי גם לאחר המעשה המערכת נותרת אטומה. "אין להם עזרה מביטוח לאומי, כי הילדים נחשבים מחבלים. השוטר לא עמד לדין ולא נחקר. הוא ממשיך בתפקידו עד היום הזה". המציאות הזו היא שדחפה אותן לצאת לקדמת הבמה. "המטרה שלנו היא להיות האימא של הנערים האלה. כשילד שלך לא יודע לדבר, אז באה אימא ומדברת עבורו. אנחנו רוצים שיתייחסו אליהם כמו בני אדם רגילים, כמו אזרחים שווים".
המסר העיקרי של האימהות מופנה לציבור הדתי-לאומי ולאנשי ההתיישבות: הפסיקו לגנות באופן אוטומטי. "התקשורת מוציאה משהו ומיד כולם רצים לגנות אותם ומתירים את דמם," הן מלינות. "בדרך כלל בסוף הכל מתברר כעורבא פרח, אבל אף אחד לא מתנצל. אני כאימא לא רוצה לקום בבוקר ולראות גינויים מכל כיוון. תעלו פעם לגבעה, תסתכלו על איזה שטח הם חולשים ואיך הם שומרים לנו על ארץ ישראל, ולפחות אל תגנו במהירות כזאת".