בכנס התחבורה הציבורית השנתי שנערך באילת, חשף ארגון נהגי התחבורה הציבורית (מבית ההסתדרות הלאומית) נתונים המצביעים על שפל חסר תקדים בתחושת הביטחון של העובדים בענף.
לפי הסקר, שנערך בקרב אלפי נהגים, חלה עלייה חדה בשיעור האלימות המילולית והפיזית לעומת שנים קודמות.
הנתונים מראים כי 54% מהנהגים דיווחו על תקיפות אלימות בשנת 2026, זינוק משמעותי לעומת כ-40% בשנים 2021-2022. כ-15% מהנהגים העידו כי חוו חמישה מקרי אלימות פיזית או יותר.
בזירה המילולית המצב חמור אף יותר: 77% מהנהגים דיווחו על אלימות מילולית, כאשר 17% מהם חוו למעלה מ-21 מקרי אלימות. מדובר בעלייה של למעלה מ-50% בהיקף האלימות המילולית בהשוואה לנתוני שנת 2021.
כפועל יוצא מהאלימות הגוברת, 73% מהנהגים העידו כי הם אינם חשים בטוחים במקום עבודתם. רק 27% מהמשיבים ציינו כי הם חשים בטוחים במידה כזו או אחרת. הנתונים מדגישים כי נהגים צעירים (עד גיל 45) חשים פחות בטוחים בתפקידם ומדווחים על יותר אירועי חיכוך.
גם הנוסעים חווים את ההסלמה: כרבע מהנוסעים דיווחו כי נתקלו באירוע אלימות במהלך הנסיעה. 18% מהם היו עדים לאלימות בין נוסעים ו-12% חזו באלימות שהופנתה כלפי הנהג.
באשר לגורמים לתופעה, 41% מהנוסעים סבורים כי מדובר בבעיה חברתית כלל-ארצית שאינה מוגבלת לתחבורה הציבורית בלבד.
ישראל גנון, יו"ר ארגון נהגי התחבורה הציבורית, התייחס לממצאים הקשים: "נהגי התחבורה הציבורית הם עובדים חיוניים במלוא מובן המילה. הם עובדים בשגרה, בחירום, במבצעים צבאיים, בתקופות של מגפה, פיגועים ואירועים ביטחוניים. כשהמדינה נעצרת הם ממשיכים לנסוע. כשהציבור חושש לצאת מהבית הם שם. האחריות המוטלת על כתפיהם עצומה: חיי אדם, בטיחות בדרכים, עמידה בלוחות זמנים ולחץ יומיומי מול קהל מגוון, לא תמיד סבלני, ולעיתים גם אלים".
עוד הוסיף: "הנתונים הקשים אודות עליה חדה במקרי אלימות כלפי נהגים מתורגם למצוקה ממשית בכוח אדם איכותי על הכביש. עלינו להפוך את הפירמידה ולהגדיר את חיזוק מעמד הנהג כמשימה לאומית ראשונה במעלה".