בסדרת המפגשים סביב רעיון החוקה הרזה מתארח העיתונאי הוותיק חגי סגל המציין בפתח הדברים כי על אף חשיבות סוגיית המשבר החוקתי, עד כה לא נראה שהוא עומד בליבה של מערכת הבחירות המתרגשת עלינו ודווקא שאלות כן או לא ביבי הן שכן נמצאות על השולחן.
סגל מציב סימן שאלה על השאלה אם ינצח גוש מתנגדי נתניהו, אם אכן הממשלה הבאה תנסה לייצר חקיקה משפטית בהסכמה, וכבר כעת מבהירים שם שהנושא הראשון שיחוקקו יהיה ועדת חקירה ממלכתית, זו שתנבור בחטאי הממשלה הקודמת.
גם הימין, הוא מעריך, לא יצליח לחולל מהלך חקיקתי בתחום זה, כפי שהוכח בקדנציה הנוכחית עם כישלון הרפורמה המשפטית של יריב לוין.
לשאלת הגורם שהוביל לכישלון הרפורמה שהוביל לוין, הוא משיב ומציין את היותו של יריב לוין אידיאולוג שחש שהמושכות הגיעו לידיו וכעת זו שעתו לחולל שינוי, אך הוא לא זיהה שאת מחנה מתנגדי הרפורמה לא הרפורמה מעסיקה אלא העובדה שהוא לא הכיר בתוצאות הבחירות. סגל מזכיר את דבריו של גדי איזנקוט על הוצאת מיליון מפגינים לרחובות עוד לפני הצעדים של השר לוין.
כמי שלא הבחין בהלך הרוח הזה במחנה השני, נהג לוין במגלומניות וכמו פיל בחנות חרסינה ומסיבת העיתונאים שלו התקבלה כפתיחה במהלכה של ממש. זאת בעוד ממשלה צריכה לפעול תוך דאגה לשקט תעשייתי, אומר סגל הסבור כי הצעד שנכון היה ללוין לנקוט בו על מנת להשיג את השקט הזה היה אמור להיות ניסיון לשיח ומו"מ עם הגוורדיה הקיימת בעולם המשפט. דרכו האחרת של לוין מוגדרת בפי סגל ככישלון גמור לנוכח העובדה שלא עלה בידו למנות ולו שופט אחד לבית המשפט העליון, בעוד בדרכה האחרת הצליחה איילת שקד למנות בשעתה שופטים שמרנים תוך שהיא שומרת על קשרי ידידות לצד המחלוקת עם הנשיאה חיות.
סגל מציין גם את ערכה של הטרמינולוגיה שהייתה דורסנית ולא מותאמת לסגנון הראוי למציאות דמוקרטית.
לוין נתקל בקנאים גדולים יותר ממנו, אומר סגל המדגיש את עמדתו האישית התומכת ברעיונות הרפורמה שהוביל השר. מחנה זה המגדיר את עצמו כמחנה שלום לא היה מוכן לשום מהלך של שלום מול הממשלה והיה מוכן לשרוף את המדינה בהוצאת השקעות, בסרבנות ועוד, מציאות שהובילה בסופו של יום גם לאסון השבעה באוקטובר.
האם להתנהלות הזו של הימין גורם שכרון כוח או טראומת הדורסנות שחווה במשך עשרות שנים מהאליטה הקיימת? סגל סבור שאכן אנשי הימין ספוגי פצעים רבים מחבטותיו של הבג"ץ ועם זאת הימין חש אחראי לעתידה של המדינה ואינו רוצה בהתפרקותה או שפלח גדול של אזרחים לא יחושו בה בנוח. ברוח זו מעריך סגל כי יתכן ואחרי הבחירות תיווצר מציאות חדשה שתאפשר נוסחאות פשרה כאלה ואחרות.
החבטות שספג וסופג הימין מבג"ץ, אומר סגל, גורמות לימין להגיע למצב שבו לא העובדות מעניינות אותו אלא הפוזיציה, כפי שקורה במקרה בצלאל זיני שהתקבל בקבלת פנים חמה ביישובו אחרי שנחשד שעבר עבירות פליליות מסוימות, אך כאשר בפרקליטות נופחה העבירה לסיוע לאויב וכיוצא באלה, הימין מגיב בהפיכתו לגיבור.
בהמשך הדברים הוא מתייחס להתנהלותה של היועמ"שית שלא אהבה את הפיכתה ל"נערת הפוסטר" של מתנגדי הרפורמה, ועם זאת היא חשה שהיא זו שבולמת את הפיכת ישראל לדיקטטורה. סגל נזהר מלהאשים את היועמ"שית בחבירה לפשעיה של הפצ"רית, אם כי היא לא עשתה את תפקידה לבחון אם אכן חברתה, הפצ"רית, בדקה את פרשת שדה תימן כפי שטענה שעשתה.
על רקע העובדה שהיועמ"שית לא ניסתה לבלום את תנופת הבנייה וההתיישבות ביהודה ושומרון, סבור סגל שבמערכה על יהודה ושומרון זכו תומכי ההתיישבות להישגים עצומים, ובכך יכולה הממשלה הנוכחית להשתבח.
לקראת תום הדברים נשאל סגל אם להערכתו קיים סיכוי למהלך לאומי, מעין החוקה הרזה, שיאפשר לכל הצדדים לחוש שעמדתם באה לידי ביטוי, מה שיאפשר המשך חיים משותפים יחד. להערכתו יתכן והדברים תלויים בהקמתה של מפלגת ימין שאינה תחת הנהגת נתניהו ותהפוך ללשון מאזניים ובכוחה יהיה למנף מהלך שכזה. "כללי המשחק והעובדה שלא ניתן לכפור בתוצאות, הם חשובים וקדושים", הוא אומר.