4 שנים לפטירתו: בנצי רוטנברג, מנאמני ביתו של הרב חיים קנייבסקי זצ"ל, שובר שתיקה ומספר לראשונה בפודקאסט של ערוץ 7 על סיפורי ההשגחה והניסים שראה במו עיניו, לצד עדות אישית על מידותיו הנדירות של הרב.

אחד הסיפורים המטלטלים שסיפר רוטנברג, אשר התגורר אצל הרב בשנותיו האחרונות, התרחש בשיחת טלפון מחו"ל. יהודי התקשר וביקש ברכה לילדים לאחר שנים של נישואין ללא פרי בטן. הוא מדגיש כי כאשר העביר את הבקשה לרב, לא הזכיר כלל שהאדם מתגורר מחוץ לארץ.

תשובתו של הרב הייתה, “תגיד לו שיעלה לארץ ישראל והזכות של ארץ ישראל תשפיע, בזכות זה יהיו לו ילדים".

הוא מספר כי בצד השני של הקו הייתה תדהמה מוחלטת, “יכולת לשמוע מהקו השני את הבן אדם מתעלף. לא אמרנו לרב שהוא גר בחוץ לארץ, לא הזכרנו בכלל שהוא לא גר בארץ. אלו היו רגעים שבהם הסובבים חשו שהם יושבים ליד מלאך".

רוטנברג סיפר על מקרה אישי במיוחד, שהתרחש כאשר למד בישיבה. אחד הבחורים פנה אליו וביקש שיעביר לרב שאלה בכתב. בפתק נכתב כי אמו של הבחור נולדה בצרפת, וכי הוריה - שלא היו אז שומרי תורה ומצוות - קראו לה בשם נוכרי. לאחרונה היא החל לחוש שאינה מרגישה בטוב ושאלה האם ייתכן שהדבר קשור לשמה והאם עליה להחליף אותו.

הוא מסר את הפתק לרב, במעמד בו נכח גם הרב דרוק. הרב ביקש להביא את “ספר השמות", פתח באות ס’, ולאחר עיון קצר אמר, “סרח, שתחליף לסרח".

במהלך השיחה הוא מתאר את ההלם שחש. "חשכו עיני, אני אומר: איך אני חוזר לבחור עם כזה שם? אמא שלו לא צעירה. באתי אליו ואמרתי לו שהרב בירך ואמר שיהיה בסדר וביקש להחליף את השם ל'סרח'".

הבחור השיב לו בהתרגשות: “תקשיב, לרב יש רוח הקודש. אמא שלי אוהבת במיוחד את השם סרח - יותר מכל שם אחר. וכך היה, היא החליפה את השם לסרח".

רוטנברג מתאר תופעה שחזרה על עצמה פעמים רבות: שיחות טלפון מחדרי לידה. נשים או בני משפחה היו מתקשרים ומספרים כי התינוק במצב הפוך והרופאים ממליצים על היפוך. “לרב היה תשובה ידועה על זה. הרב היה אומר: ונהפוכו".

הוא מוסיף כי היו “מאות טלפונים כאלו, עשרה ביום לפחות. לעיתים, זמן קצר לאחר הברכה, היו חוזרים ומדווחים כי המצב השתנה".

הרב חיים קנייבסקי
הרב חיים קנייבסקיצילום: Yaakov Nahumi/Flash90

באחד המקרים, כך סיפר, נאמר שהתינוק “גם עם מומים". הרב השיב, “הכל יהיה בסדר, שיקבלו על עצמם ללמוד משהו". לאחר מכן חזר האב להודות וסיפר כי הרופאים שאלו אותו, “לאיזה קוסם הלכת?". חשוב לרוטנברג להדגיש כי אין בכך זלזול ברפואה. “לרב היה פה קדוש, פה שידע רק תורה, ובזכות התורה הזאת, הקדוש ברוך הוא שם לו מילים בפה שהתקיימו".

אחד הקטעים העוצמתיים בריאיון היה תיאור שגרת הלילה. הרב נהג ללכת לישון “בשעה עשר. גם שעון חורף, גם שעון קיץ", אך קם “אחרי בקושי שלוש שעות ומתיישב ללמוד. לבד, לבד ובשקט. אף אחד לא היה שם". גם בתקופת הקורונה, כאשר הרב עצמו חלה, הוא לא שינה את סדר יומו, “עשר הולך לישון, אחרי שעתיים וחצי הוא כבר ער ויושב על הגמרא ולומד".

ההתמדה לדבריו לא נתפסה בעיניו ככישרון מולד אלא כעבודה יומיומית. הוא הזכיר כי הרב ביקש ברכה על התמדה, ואמר שזה מוכיח ש“כל יום היה נלחם ביצר הרע שלו".

בליל פורים, כאשר הבית היה פתוח לקהל רב, נכנס אדם שנראה “לא מאה אחוז" עם “חטיף פתוח ובקבוק שתייה" ואמר שזה בשביל הרב. הסובבים ניסו בעדינות למנוע מבוכה. אולם לאחר שיצא, הרב ביקש לקרוא לו חזרה. רוטנברג מספר כי השיגו אותו במורד המדרגות, והרב אמר לו, “תודה רבה על המשלוח מנות. ברכה והצלחה".

הסיפור, הוא אומר, ממחיש את הקו הקבוע של הרב, לא לפגוע באף יהודי, גם לא ברמז. גם כאשר העיר לאחרים על לבוש או הנהגה, היה עושה זאת בהומור ובעדינות. לדוגמה, על שרוולים קצרים היה אומר, “אני מברך אותך שיהיה לך כסף לקנות שרוולים. תמיד חייך לכל יהודי, מקבל כל אחד בסבר פנים, כולנו הרגשנו בנים שלו".

הוא מתאר מציאות יומיומית בביתו של הרב בבני ברק, מציאות שקשה להסביר למי שלא היה שם. "בנו של הרב תמיד היה אומר: פה ברחוב רשב"ם זה מרכז העולם, הטיימסקוויר של כל העולם כולו".

עוד הוא מוסיף: “קיבלנו טלפונים מכל העולם, יהודים ושאינם, רצו לשמוע את דעתו של היהודי שכל מה שעניין אותו זה רק עוד תורה ועוד תורה ועוד תורה".

לקראת סיום הוא מספר על מפגש עם יהודי אמיד מאוד, מן הנגידים הבולטים והגדולים של עולם התורה, שהגיע לבית הרב במסגרת מה שמכונה “סיבוב רבנים". המארגנים ביקשו להדגיש בפני הרב את גודל תרומתו, וסיפרו כי “היהודי הזה תורם המון המון כסף לעולם התורה ועולם התורה עומד בזכותו".

הציפייה הייתה לברכה מיוחדת על המשך הנתינה. הרב אכן בירך, “ברכה והצלחה", אך מיד הוסיף שאלה בלתי צפויה, “מה אתה לומד?". בנצי מתאר כיצד הנוכחים נדהמו. התורם השיב, “האמת שאני לא מספיק לומד", והרב המשיך, “איזה מסכת אתה?".

לאחר שיצא מהחדר, אמר אותו יהודי למארגנים, “פה הכי נהניתי", הוא הסביר כי זה היה הרב הראשון שלא התרשם ממעמדו או מתרומותיו, אלא שאל אותו באופן ישיר על לימודו האישי.