אודליה קדמי, שהשתתפה בפיילוט לוחמות לפני יותר מ-20 שנה, התארחה באולפן ערוץ 7 לרגל יום האישה והתייחסה לשילוב נשים ביחידות קרביות בצה"ל.
לדבריה, חלק גדול מהמידע שמוצג לציבור בנושא רחוק מהמציאות. קדמי סיפרה כי בזמן שירותה חשה כי נעשה שימוש בה לקידום אג'נדה, "הגעתי לצבא באמת בשיא הרעל, בשיא האמונה. ואז אני מגלה שוואלה, שיקרו לי. משתמשים בי כדי לקדם משהו שאני לא הבנתי באותו זמן. היום, בחלוף תקופה, אני מבינה שיש פה סיפור גדול של אג'נדה פרוגרסיבית שניסו להכניס נשים - לדחוף אותן לצבא".
היא הוסיפה כי הניסיון להציג שוויון מוחלט בין המינים ביחידות השדה הוא מצג שווא שפוגע בסופו של דבר בנשים עצמן ובביטחון המדינה. "הצבא מתגלה כמי שמקיים תרבות של שקר. קודם כל הצבא בכלל לא חושף נתונים לגבי פציעות של לוחמות. זו הזיה. בבג"ץ אתה מנסה לחלץ אינפורמציה וזה לא מצליח".
היא הדגישה כי ההקלות שניתנות לנשים בשטח הן עלבון לאינטליגנציה ולמקצועיות. "אותם סטנדרטים בדיוק. אתם רוצים שוויון? שוויון עד הסוף. אל תורידו לי מחסניות, אל תשימו לי ספסל ליד הקיר, אל תגידו לי לרוקן מימיות. היו הנחות והקלות שאני קיבלתי ופגעו בי. נעלבתי מזה".
המחיר, לטענתה, אינו רק מקצועי אלא גם גופני לטווח הארוך. "חברות שהיו איתי במסלול כתבו לי: 'אודליה, את צודקת, ואנחנו מתביישות לדבר על זה'. יש לי חברה עם כאבים כרוניים, שנים מושכת אותם, פריצות דיסק, חברות שהיו להם בעיות בפריון".
המאבק של קדמי לא עוצר בשערי הבקו"ם. כעורכת דין, היא חוותה על בשרה את הטלטלה של תקופת הרפורמה המשפטית. היא סיפרה על הקרע שנוצר במשרד שבו עבדה, כאשר המעסיק שלה יצא להפגין בגלימת עורך דין שחורה. "הבוס שלי התגלה כחתיכת קפלניסט מכובד ויצא לרחוב עם הגלימה השחורה שלו ממש לחסום את קריית הממשלה בחיפה. זה היה אירוע הזוי. ממש חוויתי את זה על בשרי. הרגשתי שדורכים עלי. אני הצבעתי משהו אחד ואתה עם המגפון ועם הגלימה פשוט מועך אותי".
העימות הזה חשף בפניה את מה שהיא מגדירה כפחד העמוק של הצד השני מהזהות היהודית. "הפחד שלהם זה מאותה מדינה יהודית. הוא אמר לי: 'אודליה, אני מעדיף שהבן שלי יתחתן עם מוסלמית מאשר שיחזור בתשובה'. אז אמרתי לו: אתה יודע מה, היקום הולך לארגן לך כזאת כאפה, אני בטוחה שאחד מהילדים שלך יחזור לך בתשובה". לשיטתה, המאבק על הרפורמה היה למעשה מאבק דמוגרפי: "הם מתאבדים על האירוע הזה, כי הם מבינים שהדמוגרפיה לא לצידם".
בזירה המוניציפלית בזיכרון יעקב, קדמי פועלת כנציגת הקהילה הדתית-לאומית ביישוב שבו רוב פוליטי שמאלי. לדבריה, ישנה מגמה מעודדת של התעוררות יהודית בקרב הציבור המסורתי, אך הזהירה מפני הפקידות במשרד החינוך המנסה "לעקר יהדות" מבתי הספר הממלכתיים.
האירועים המכוננים של השנתיים האחרונות, ובראשם טבח השבעה באוקטובר, הובילו אותה למסקנה כי הציבור חייב לקחת את גורלו בידיו. יחד עם עו"ד תמר ארבל, היא חסמה את רכבו של יו"ר לשכת עורכי הדין, עמית בכר, במחאה על השימוש הפוליטי בכספי הלשכה.
אחד ההישגים המוחשיים שהיא זוקפת לזכות פעילותה הוא הרחבת הקריטריונים לנשיאת נשק לנשים. לאחר המלחמה זיהתה אבסורד: מדריכות קליעה וצלפים, שלימדו לוחמים לירות, לא היו זכאיות לנשק באזרחות.
"אמרתי, איך יכול להיות שמי שהדריכה לוחמים, לימדה אותם לירות, לא זכאית באזרחות לנשק? מצאתי דלת פתוחה אצל השר איתמר בן גביר. הצלחנו להכניס קריטריונים כך שנשים בתפקידים בעלי אופק קרבי, כולל תצפיתניות, זכאיות באזרחות לנשק".